עב"ל 208/10

תקציר

במקרה זה החליט בית המשפט לדחות את הערעור, תוך שהוא מאשר את החלטת בית המשפט המחוזי על סמך ממצאיו העובדתיים המבוססים ומסקנותיו המשפטיות. בית המשפט התייחס לפסקי דין קודמים, לרבות הדרישה להפגין מיקרוטראומה באמצעות תנועות חוזרות ונשנות במהלך יום עבודה, להבדיל מתנועות מחוץ לעבודה. המערערת, אחות במקצועה, לא הצליחה להוכיח את התנועות החוזרות והזהות הנדרשות במהלך משמרותיה במחלקה הפנימית בה עבדה עם מטופלים. ראיות הראו כי בעוד משימות סיעודיות היו כרוכות במיקום מחדש של המטופל, אלה לא היו תנועות מבודדות וחוזרות שעלולות להוביל למיקרוטראומה. בית המשפט המחוזי קבע כי אופי עבודתה אינו עומד בקריטריונים של מיקרוטראומה, הנתמכים במקרים דומים בהם היו מעורבים אנשי מקצוע בתחום הסיעוד. בנוסף, הסכימה המערערת כי תפקידיה בחדר המיון היו מגוונים, דבר שהחליש עוד יותר את טענתה. טענתה בדבר תקרית מקרית לא הוצגה די הצורך ונזנחה מאוחר יותר. משכך, אישר בית המשפט את החלטת בית הדין האזורי, והותיר את הערעור על כנו ללא צו להוצאות, תוך הקפדה על נורמות הביטוח הלאומי. החלטה זו ניתנה ביום 23.12.2010, ללא נוכחות הצדדים המעורבים.