ת"א 23668-07-18

תקציר

פסק דין זה עולה מתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים שהגיש התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2013. רכבו של התובע היה מבוטח על ידי הנתבעת, הפניקס, והנתבעת ביטחה גם את רכבו של הנהג שפגע בתובע, המכונה הנתבע מס' 1. רכב נוסף שהיה מעורב היה מבוטח על ידי הצד השלישי, אליהו. רכבו של התובע חנה בצד הדרך בעת שסייע לאחיו שרכבו התקלקל. הנתבע מס' 1 סטה מהכביש ופגע בתובע ובאחיו בעת שעמדו מחוץ לרכבם. התובע סבל מחבלות משמעותיות ואושפז למשך 18 יום. הוא נותר עם נכויות שכללו בעיות אורתופדיות, נוירולוגיות וריאות, כמו גם כאבים ובעיות נפשיות. מהראיות הרפואיות עולה כי לתובע נקבעה נכות רפואית בשיעור של 54%. בית המשפט מצא כי נכותו התפקודית של התובע בחיי היום יום עמדה על 40%, והניכוי מכושר ההשתכרות שלו עמד על כ-25%. בסיס שכרו של התובע נקבע על 25,510 ₪. בית המשפט פסק לתובע 393,915 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעבר ו-1,504,870 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד, שניהם מספרים מעוגלים. אובדן הזכויות הסוציאליות נקבע על 237,337 שקל. כמו כן נפסקו לתובע 350,000 ₪ עבור עזרה לזולת בעבר ובעתיד, ו-450,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. בנוסף, נפסקו לתובע 132,066 ₪ בגין כאב וסבל. סך הפיצויים שנפסקו לתובע לפני ניכויים עמד על 3,068,200 ₪. סכום זה היה כפוף לניכויים עבור קצבאות המוסד לביטוח לאומי ותשלומים תכופים, בתוספת ריבית. הפניקס חויבה לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לתובע ולצד השלישי אליהו. השופטת דחתה גם את תביעת הצד השלישי שהגישה הפניקס, וקבעה כי הרכב המבוטח על ידי אליהו לא היה מעורב בתאונה כנדרש בחוק. לפיכך, נמצא כי הפניקס והתובע חייבים לפצות את התובע בגין נזקיו.