ע"פ 261/79

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לשלושה נאשמים שהועסקו בנתב"ג והואשמו במספר עבירות. על פי כתב האישום, במטוס סוויסאייר שהכיל שבעים ק"ג תכשיטי זהב במטען שלו אירעה תקלה שהובילה לגילוי המטען יקר הערך. הנאשם הראשון, כהן, שעבד בחברת סוויסאייר כקצין תנועה, קשר קשר עם שני הנאשמים האחרים, סורג'ון ועובד נוסף מרשות התעופה, לגנוב את תכשיטי הזהב. סורג'ון והנאשם השני היו אמורים לעבוד במשמרות שונות, אך התנדבו לסייע בפריקה כדי להקל על הגניבה. כהן, שהיה מודע לזהב במטוס במסגרת עבודתו, תכנן איתם את הגניבה. התוכנית הראשונית סוכלה בשל נוכחותם של עובדים נוספים, אך שותפיו של כהן גנבו בסופו של דבר חמש חבילות זהב בשווי של כשלושה מיליון לירות באמתלה של מנוף שבור. הזהב הוברח מאוחר יותר משדה התעופה. כל שלושת הנאשמים הורשעו בדעת רוב של בית המשפט המחוזי בתל אביב בגניבה בידי עובד ממעסיקו לפי סעיף 391 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובקשירת קשר לביצוע עבירה לפי סעיף 499(1). הם זוכו מאשמת מרמה והפרת אמונים. כהן, שנידון לחמש שנות מאסר, ערער על חומרת עונשו. סורג'ון, שנידון ל-60 חודשי מאסר, ערער הן על ההרשעה והן על חומרת העונש. חוות דעתו של השופט גלעדי, שהרשיע את כל שלוש העבירות החמורות יותר של גניבה בידי עובד ציבור לפי סעיף 390, לא התקבלה בדעת הרוב. החלטת הרוב התמקדה בנסיבות המקרה ובעובדה שכהן, כעובד סוויסאייר, נופל בגדרו של סעיף 391. סעיף זה חל על עובדים שגונבים ממעסיקיהם, ותפקידו של כהן בתכנון וסיוע לגניבה, יחד עם העסקתו בחברת סוויסאייר, נחשבו כראיה מספקת לאשמתו. בית המשפט הכיר בכך שיש לבחון את נסיבותיו של כל נאשם בנפרד בעת מתן גזר הדין, וכי לשני המערערים בפני בית המשפט אין עבר פלילי. עם זאת, האינטרס הציבורי וחומרת העבירות בשדה התעופה הצדיקו הטלת עונשים מרתיעים. בית המשפט הגיע למסקנה כי עונשו של בית משפט קמא היה הולם ודחה את שני הערעורים, תוך שמירה על ההרשעות וגזרי הדין.