ת"א 3512-06-19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את תביעתה של תובעת שחשבון הבנק שלה נסגר על ידי הבנק הנתבע. החלטת הבנק לסגור את החשבון נמצאה סבירה וחוקית. בעלת החשבון, שלא עבדה ולא הייתה לה הכנסה משלה, לא יכלה להסביר את הפעילות הפיננסית המהותית בחשבון, לרבות הפקדות ומשיכות גדולות. בעלה, שלא היה שותף או מוטב בחשבון, נמצא כאדם הדומיננטי שניהל עסקים מהחשבון. הבנק חשד כי החשבון משמש להלבנת הון עבור הבעל ולכן ביקש לצרפו כשותף, אך בעל החשבון סירב. בית המשפט מצא כי בקשה זו של הבנק סבירה, לאור הדרישות הרגולטוריות למניעת הלבנת הון והצורך בשקיפות בפעילות החשבון. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח די הצורך נזק כלשהו כתוצאה מפעולות הבנק. טענותיה של התובעת בדבר מצוקה כלכלית משמעותית והשפלה לא נתמכו בראיות מספיקות, ובעלה, שייצג אותה בבית המשפט, לא הביא כל תצהיר או עדות לביסוס טענות אלה. רישומי הבנק סתרו גם את טענות התובע בהיבטים מסוימים. לפיכך, החליט בית המשפט לדחות את התביעה והורה לתובע לשלם לנתבע 2,500 ₪ כהחזר הוצאות צמודות לאינפלציה ובריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלום.