עת"מ 26026-05-12

תקציר

בית המשפט דחה את טענת השיהוי של המשיב ואת חוסר תום הלב לכאורה של העותר בטיפול בחובות ארנונה. בית המשפט לא מצא כל ראיה להתראה מוקדמת לעותר בדבר חוב המס וציין כי פעל מיד עם קבלת ההודעה. היא גם דחתה את הטענה כי העותרת התחמקה במתכוון מתשלום מסים, תוך הכרה בקשיים הכלכליים של עסקים ובהיעדר התנהלות פסולה מכוונת. במרכז התיק עמדה השאלה האם ניתן לייחס לו חובות ארנונה של החברה שבשליטת העותר לפי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, המאפשר לרשויות לתבוע את בעלי השליטה בגין חובות מס חברות בתנאים מסוימים. על אף שהתקיימו חמשת התנאים הראשונים, העיקר היה האם העותרת קיבלה נכסי חברה. החוק מניח שהנכסים הועברו לבעלי השליטה אלא אם הוכח אחרת. למרות טענות העותר ודו"חות כספיים המצביעים על הפסדים, הוא לא הצליח להפריך את חזקת העברת הנכסים. עם זאת, בית המשפט סבר כי פעולות הגבייה המנהליות של המשיב מוקדמות מדי בשל היעדר שקידה נאותה בבדיקת טענות העותר. היא חייבה בחינה מחודשת של עניינו של העותר על ידי מינהל הארנונה, ואפשרה הצגת ראיות נאותה. אם לא נפתרה, על המשיב להגיש תביעה אזרחית כדי להבטיח הליך הוגן. בכך ביטל בית המשפט את הגבייה המנהלית נגד העותר, תוך שהוא מדגיש את הצורך בהליך הוגן, וחייב כל צד לשאת בהוצאותיו.