עע"מ 5828/19

תקציר

התיק סובב סביב פנייה של אישה לדירת דיור ציבורי בירושלים לאחר שחתמה על כתב ויתור על דירה לא מתאימה בבית שמש. המערערת, בעלת מוגבלות מוכרת ומטפלת בילד נכה, אושרה לדיור ציבורי בשנת 2016 והוצעה לה דירה בירושלים, המיקום המועדף עליה. עם זאת, לאחר שבדקה את הדירה מצאה אותה בלתי ראויה למגורים וביקשה חלופה. בשל מצבה הנואש, בהיעדר מקום מגורים אחר, קיבלה המערערת דירה בבית שמש וחתמה על כתב ויתור על ירושלים. לאחר שנתקלה בקשיים, ביקשה דירה בירושלים, אך רשויות הדיור דחו את בקשתה, בנימוק של כתב ויתור חתום ומשאבים מוגבלים. המערערת עתרה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את תביעתה והוביל אותה לערער לערכאה גבוהה יותר. במהלך הליך הערעור שקלה המדינה מחדש את עמדתה והציעה לה דירה בירושלים, תוך הכרה בעניינה כחריג. אלא שהמערערת דחתה את ההצעה, שכן היא תיאלץ לחזור לתור הדיור כמספר שלוש, דבר שלדעתה יעכב את קבלת הדירה. בית המשפט, בהכירו בנסיבות המצערות שהובילו לוויתור ולהצעתה האחרונה של המדינה, מבטל את כתב הוויתור וממקם את המערערת במקום השלישי ברשימת ההמתנה לדירה בירושלים. היא גם מבטלת את ההוצאות הנלוות שגבה בית המשפט המחוזי, ואף צד אינו נדרש לשלם הוצאות נוכח השימוש של המערער בסיוע משפטי. פסק הדין מדגיש את חשיבות השמירה על נהלי הדיור הציבורי ואת אחריותן של הרשויות הציבוריות, ובסופו של דבר פוסק לטובת המערער.