ע"א 1952/04

תקציר

בפסק דין זה של ערכאת הערעור בחנו השופטים באופן ביקורתי את העדפתו של בית משפט קמא את עדותו של המשיב על פני עדותה של המערערת, ומצאו סתירות בטענות המשיבה ואמה, בפרט בכל הנוגע לעסקאות כספיות ולציר הזמן של האירועים. בית משפט קמא קיבל בעבר את עדותו של המשיב, אשר סתרה ראיות אחרות ואת טענותיו של המשיב עצמו בדבר עסק משגשג של גני ילדים כמקור להלוואות שניתנו למערערת. עם זאת, הדבר לא עלה בקנה אחד עם לוח הזמנים של מועד קיומו לכאורה של הגן ועם גילו וניסיונו של המשיב באותה עת. בנוסף, הציג המערער גרסה עקבית יותר, בה הודה בקבלת הלוואות והביא ראיות לפירעון חלקי הנתמכות במסמכים חתומים על ידי אמו של המשיב. יתר על כן, בית המשפט מצא בעיות בניהול השיקים על ידי המשיב ששימשו ראיות, ובראשן השיהוי הבלתי סביר של 16 שנה בין הנפקתם לבין השלמתם, אשר הפר את דרישת "הזמן הסביר" להשלמת מסמכים פיננסיים. כמו כן, השיקים הצמודים להלוואות חרגו מתקופת ההתיישנות, שכן לא הוצגו ראיות לקביעת מועד פירעון ספציפי שיאריך את פרק הזמן לאכיפה משפטית. בהגיעו למסקנה כי הן איחור השלמת השיקים והן תקופת ההתיישנות חוסמים את התביעות, דחה בית המשפט לערעורים את טענות המשיב ופסק לטובת המערער. בית המשפט הורה על סגירת תיקי ההוצאה לפועל הנוגעים לתיקים והורה להחזיר את כל התשלומים ששילמה המערערת באמצעות תיקים אלה, בתוספת ריבית. ההחלטה, שניתנה שלא בנוכחות הצדדים, לא הטילה הוצאות משפט על מי מהצדדים.