בג"צ 8672/17

תקציר

**תקציר פסק הדין:** עניינה של העתירה נגד החלטת הוועדה לפיצויים ותמלוגים, אשר דחתה את תביעת העותרת לפיצוי בגין המצאה בשירות בשל התיישנות. העותר עבד בטבע במשך 27 שנים, ותרם תרומה משמעותית לפיתוח תרופות. לפני פרישתה ב-2013 היא התבקשה לחתום על ויתור על זכויות תמלוגים, שמאוחר יותר טענה כי הוסתר לאחר שפנתה לייעוץ משפטי. בשנת 2015 פנתה לוועדה בטענה לזכאותה לפיצויים לפי חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967. טבע טענה כי הוועדה נעדרת סמכות בשל הסכם מכללא וכי התביעה נדחית בזמן, שכן חלפו יותר משבע שנים מאז ההמצאות הרלוונטיות. הוועדה דחתה את התביעה, תוך ציון שלושה מועדים אפשריים להתיישנות, שכולם הפכו את התביעה למיושנת. היא דחתה את הרעיון שתקופות מתאפסות כאשר נעשה שימוש בהמצאה ולא מצאה הודאה של טבע שתאפס את תקופת ההתיישנות. העותרת טענה כי התביעה נצברה בתום העסקתה או במחלוקת וטענה כי מעשיה של טבע הודו בזכותה תוך איפוס תקופת ההתיישנות. המשיבים אישרו את החלטת הוועדה, והדגישו את הצורך ביישום במועד לאחר גילוי המצאה. בית המשפט חזר על היקף התערבותו המצומצם, שכן חוק הפטנטים מגדיר את החלטות הוועדה כסופיות. השופט י' עמית, בתמיכת השופטים ד' מינץ וי' וילנר, אישר את החלטת הוועדה ודחה את טענות העותר, לרבות תחולת סעיף 9 לחוק ההתיישנות וטענות לחוסר תום לב נגד טבע. הם הגיעו למסקנה כי המצב המשפטי המתהווה אינו חדש אלא בירור של החוקים הקיימים. העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם את הוצאות המשפט של טבע.