ת"א 67449-12-15

תקציר

התובעים, שהם נאמני ההקדש, תבעו את הנתבעים לפינוי מהקרקע, שהיא חלק מנכסי ההקדש. הנתבעים טענו כי רכשו את הקרקע והחזיקו בה עשרות שנים, ולכן העלו מספר טענות כנגד התביעה, לרבות חוסר הבעלות הנטען של התובעים בקרקע, תקופת ההתיישנות והזכות לרכוש את הקרקע מכוח עלות הקמתה. עוד טענו הנתבעים כי התובעים ידעו על החזקתם במקרקעין ולכן נתנו להם רשות בלתי חוזרת להחזיק בה. בית המשפט קבע כי התובעים הוכיחו את זכויותיהם בקרקע, בעוד הנתבעים לא הציגו הגנה תקפה. ראשית, בית המשפט הכיר בבעלות התובעים על הקרקע בהתבסס על פסקי דין קודמים, שהיוו מעשה של בית משפט. גם טענות הנתבעים לאי זיהוי הקרקע נדחו, שכן בית המשפט קיבל את ראיות התובעים בעניין זה. שנית, בית המשפט קבע כי הקרקע סווגה מחדש ממירי למולק לפי חוק הסיווג הירדני בשנות החמישים, ולכן זכויות התובעים בקרקע לא נפגעו. שלישית, הנתבעים לא הצליחו להוכיח את טענתם להתיישנות, שכן לא הביאו ראיות להחזקה רצופה במקרקעין במשך 15 שנה, המהווה תנאי מוקדם לתביעה כזו. בנוסף, קבע בית המשפט כי הימנעותו של האפוטרופוס הכללי מנקיטת צעדים כנגד החזקת הנתבעים במקרקעין אינה עולה כדי חזקה נוגדת, שכן האפוטרופוס הכללי לא היה מודע למיקומם המדויק של מקרקעי ההקדש ולזהות הנתבעים עד סמוך לפני הגשת התביעה. רביעית, הנתבעים לא הוכיחו את תביעתם למקרקעין מכוח ירושה או רכישה, שכן לא הביאו את הראיות הנדרשות. חמישית, גם טענת הנתבעים כי יש להם זכות לרכוש את הקרקע מכוח עלות הקמתה נדחתה, שכן הם לא עמדו בתנאים הנדרשים בחוק. שישית, גם טענת הנתבעים למתן רשות בלתי חוזרת נדחתה, שכן התובעים נודעו לזהות הנתבעים רק זמן קצר לפני הגשת התביעה. לבסוף, נדחתה טענת הנתבעים המבוססת על עקרון תום הלב, שכן לא הוכח תום ליבם של הנתבעים. לפיכך, קיבל בית המשפט את טענת התובעים והורה על פינוי הנתבעים מהקרקע. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים הוצאות בסך 7,500 ₪.