ת"א 38711-02-13

תקציר

מדובר בסכסוך בין שתי משפחות שכנות ביישוב כפרי בישראל, בנוגע לעצי הברוש הנטועים בגינת הנתבעים, שלטענת התובעים מהווים מטרד. התובעים טוענים כי העצים גורמים לכלוך, חוסמים מעבר אוויר ואור שמש, ולכן יש לגזום אותם. הנתבעים, לעומת זאת, טוענים כי העצים אינם גורמים למטרד משמעותי וכי גיזום שלהם יהווה נזק אסתטי ניכר, שכן הוא ישנה את המבנה הנופי ויהרוס את תפארת צמרות הברושים. בית המשפט בוחן את התביעות לפי סעיפים 44 ו-48 לפקודה, המגדירות מטרד פרטני והפרעה לאור השמש, בהתאמה. על מנת שתביעת מטרד תצליח, על ההפרעה להיות מוחשית ולא טריוויאלית, ועליה לפגוע באופן חמור בשימוש או בהנאה סבירים במקרקעין של התובעים. בית המשפט קובע כי הלכלוך שנגרם על ידי העצים אינו מיוחס באופן בלעדי לעצי הברוש של הנתבעים, שכן גם הצמחייה של התובעים עצמם תורמת לכך. עוד נקבע כי גובה העצים ונשירת העלים והפירות אינם מהווים מטרד, שכן סביר לצפות להתרחשויות כאלה ביישוב כפרי. באשר לטענת חסימת מעבר האוויר, בית המשפט לא השתכנע כי העצים מפריעים באופן משמעותי לזרימת האוויר, במיוחד בהתחשב במרווחים בין העצים ובגובהם העומד על כשני מטרים. בית המשפט מוסיף ובוחן את טענת ההפרעה לאור השמש וקובע כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. הם אינם מספקים ראיות מומחה המוכיחות כי עצי הברוש מפחיתים באופן משמעותי את כמות אור השמש המגיעה לרכושם, או שהם נהנו ברציפות מאור השמש במשך חמש עשרה שנים לפחות לפני החסימה לכאורה. בית המשפט מוצא כי הנאתם של התובעים מאור שמש סביר לא נפגעה, במיוחד בהתחשב באופי היישוב ובטופוגרפיה של האזור. בנוסף, דן בית המשפט בנזק האסתטי שגיזום העצים יגרום ובפקודת היערות וצו היערות, המגנים על עצים מסוימים, לרבות עצי ברוש. בית המשפט מדגיש כי הפקודה חלה על עצים בקרקע פרטית ולא פרטית כאחד ומציין כי הגיזום המבוקש על ידי התובעים יהווה כריתת עצים, המחייבת רישיון לפי הפקודה. בית המשפט דוחה גם את טענת התובעים בדבר התעקשות חסרת תום לב על זכות קניין. בסופו של דבר, בית המשפט דוחה את תביעת התובעים ומורה לנתבעים לגזום את עצי הברוש אחת לחצי שנה, בהתאם להמלצת אגרונום. התובעים נדרשים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 9,000 ₪.