ע"ו 37978-08-11

תקציר

המערער, הסובל מסכיזופרניה פרנואידית, מערער על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית להאריך את הטיפול הרפואי הכפוי בו בשישה חודשים. החלטת הוועדה התבססה על חששותיו של האפוטרופוס של בנו של המערער לגבי מצבו הנפשי של אביו והסכנה הפוטנציאלית הנשקפת ממנו. הבן דיווח כי אביו אינו נוטל באופן עקבי את תרופותיו, מה שהוביל את הוועדה למסקנה כי הארכת הטיפול נחוצה לשלומו של המערער ולשלום הציבור. בא כוח המערער טען כי היה על הוועדה לשחרר את המערער מאשפוז, במיוחד נוכח שיתוף הפעולה שלו בטיפול והשפעתו המייצבת על מצבו. עוד טענו כי הוועדה נתנה משקל יתר לדברי הבן והייתה צריכה להסתמך יותר על המלצות הרופאים. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה וקבע כי גישתה של הוועדה סבירה ועולה בקנה אחד עם ההגנה על המערער ועל הציבור. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי תקופת האשפוז/הטיפול הרפואי הכפוי צריכה להיות מידתית ביחס לעבירות שבוצעו ולעונש הפוטנציאלי. במקרה זה קבע בית המשפט כי עונש סביר בגין יתר סעיפי האישום בכתב האישום (שני סעיפים של איומים וסעיף אחד של הפרת הוראה כדין) היה שנתיים מאסר. מאחר שתקופת הטיפול המוארכת מסתיימת בפברואר 2012, היא עולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות הזה. עוד ציין בית המשפט כי משיסתיים הטיפול הפלילי, ניתן יהיה להעריך מחדש את מצבו של המערער במסלול האזרחי. לפיכך הערר נדחה, והחלטת הוועדה להאריך את הטיפול הרפואי הכפוי מתקבלת.