תמ"ש 61865-09-19

תקציר

השופטת דוחה את הטענה בדבר תוקפן של העברות המניות לאחר בחינה מדוקדקת של הטיעונים שהציגו הצדדים. ראשית, השופטת דוחה את טענת התובע בדבר אמיתות המסמכים, ומציינת כי עמדתה הראשונית של התובעת קבעה כי המסמכים לא זויפו, ולא הוצגו ראיות התומכות בטענה כי לא נחתמו במועד הנקוב. השופט מוצא סתירה לטעון כי המסמכים אותנטיים ובו בזמן להטיל ספק באותנטיות שלהם מבלי להביא ראיות. באשר למעמדה של הנתבעת הרביעית, חברה, כבעלת דין, קובעת השופטת כי הכללתה מוצדקת בשל תפקידה המרכזי בסכסוך, וראוי שהיא צד להליך. במעבר לסוגיה העיקרית, השופט בוחן את העברת המניות ואת המסגרת המשפטית המסדירה אותה. נקבע כי המניות הועברו בשנת 2013, כפי שמצוין בטפסי הדיווח עליהם חתם המנוח, ולא בשנת 2019, כפי שטוענת התובעת. השופט מספק ניתוח מפורט של החוקים והתקדימים הרלוונטיים ומגיע למסקנה כי החברה נדרשה לדווח על העברת המניות לרשם החברות בתוך 14 יום. אמנם הדבר לא נעשה, אך השופט מפרש את הנסיבות כהעברת המניות עם חתימת המנוח על הטפסים. השופטת מבחינה בין המקרה הנוכחי לפרשת גלפנד אליה התייחסו הצדדים, וציינה כי טפסי ההעברה עליהם חתם המנוח תקפים ולא ניתן לבטלם בשל טעויות פרוצדורליות, מה גם שהדבר יוביל לתוצאה מיותרת. חובת הדיווח על ההעברה מוטלת על החברה ולא על בעלי המניות, ומחזקת את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. השופט בוחן גם את תפקידו של עורך דין בהעברת המניות ומוצא כי היועץ המדובר שימש ככל הנראה כיועץ המשפטי של החברה, מה שתומך עוד יותר ברעיון של מעמדה המשפטי הנפרד של החברה. כמו כן, השופטת מדגישה כי דיווח על העברת מניות לרשם החברות הוא הצהרתי ולא תנאי לתוקפה של ההעברה. השופט מציין כי אי התייצבות בזמן אינה צריכה לפסול את ההעברה וכי ביטול ההעברה יהווה סנקציה, שהיא מחוץ לסמכותו של בית המשפט. לסיכום, השופט מורה על מחיקת התביעה וקובע כי התובע יישא בהוצאות הנתבעים, תוך קביעת הסכום על 8,000 ₪. פסק הדין יפורסם בעילום שם, תוך השמטת פרטים מזהים.