ת"א 8238-03-10

תקציר

השופטת דוחה את התביעה שהגישו התובעים נגד הנתבעות, סקופוס והרמוניק, בשל היעדר הוכחת הסכמים או התחייבויות כלשהן מעבר להסכם ההתקשרות הכתוב בין התובעים לבין סקופוס. התובעים טוענים כי היו הסכמים נוספים בעל פה טרם חתימת החוזה, לרבות התחייבות של הצופים למינימום הזמנות בשווי של מיליון דולר בשנה. עם זאת, השופטת מוצאת כי לשונו הברורה של החוזה, הקובעת כי הוא מהווה את ההסכם כולו וגובר על כל ההבנות הקודמות, וכי הצופים אינם מחויבים למספר מינימלי של הזמנות, סותרת את טענות התובעים. טענת התובעים כי סעיף מהותי נוסף לחוזה במרמה ללא ידיעתם נדחית אף היא, שכן נקבע כי קיבלו את הטיוטה הסופית של ההסכם שבועיים לפני חתימתם. יתרה מכך, השופטת אינה משוכנעת כי סיום החוזה נבע מהמיזוג בין סקופוס להרמוניק, כפי שנטען על ידי התובעים, אלא מייחסת אותו למשבר הכלכלי הפוקד את תעשיית הווידיאו. נמצא כי הנתבעים ניהלו משא ומתן בתום לב ולא הייתה להם כל חובה לגלות לתובעים את מו"מ המיזוג ביניהם. ככלל, השופטת מגיעה למסקנה כי טענות התובעים אינן סבירות ואינן נתמכות, וכי הסיכונים הכלכליים שנטלו על עצמם התממשו למרבה הצער. התובעים חויבו לשלם הוצאות משפט משותפות ושכר טרחת עורך דין בסך 90,000 ₪, המתחלקים בין הנתבעים.