ס"ע 28389-07-20

תקציר

התובעת, שעבדה אצל הנתבעת כארבעה חודשים, טענה כי פוטרה עקב הריונה בניגוד לחוק עבודת נשים. היא תבעה פיצויים בסך 115 אלף שקל. הנתבעת טענה כי הפיטורים לא היו קשורים להריונה של התובעת, אלא נבעו מאי שביעות רצון מתפקודה ומהתנהגותה, שהתרחשו לפני הריונה והחל"ת. בית הדין הסכים עם הנתבעת, וקבע כי הפיטורים היו כדין, וכי תקופת החל"ת, לרבות זו בשל הקורונה, אינה נחשבת לשעת עבודה על פי החוק. בנוסף, בית המשפט מצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח טענות אחרות, כגון הבטחת הנתבעת להגדיל את שכרה, ולכן דחה את כל חלקי התביעה. עם זאת, בית המשפט לא הורה לתובעת לשלם את מלוא הוצאותיה לנתבעת בשל גילה וחוסר ניסיונה, והורה לה לשלם במקום זאת שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪.