ר"ע 338/83

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין מכרז לרכישת הזכויות להקמה והפעלה של התחנה המרכזית בתל אביב שפרסמה חברת כיכר לוינסקי בע"מ, חברה הנמצאת בפירוק. בית המשפט המחוזי אישר חוזה לפרויקט שנחתם על ידי המפרקים עם המבקשות חפציבה חברה לבניין ופיתוח ומתתיהו ליפשיץ, אך גם קבע כי האישור יפקע אם המשיבה סולל בונה או אגד יגישו הצעה טובה יותר בתוך שלושה ימים. סולל בונה עמדה בתנאים והחוזה בוטל. המבקשים ערערו לבית המשפט העליון וטענו כי לבית המשפט המחוזי לא הייתה סמכות להתנות תנאים כאלה באישור, וכי הליך המכרז היה צריך להיות סופי. בית המשפט העליון קבע כי אמנם סמכותו של בית המשפט להתערב במכרזים מוגבלת, אך ישנם מקרים חריגים בהם הוא רשאי לעשות כן כדי להגן על האינטרסים של הנושים. עם זאת, התערבות כזו חייבת להתבסס על עובדות קיימות, לא על תקוות או השערות. במקרה זה פסק בית המשפט העליון לטובת המבקשים, בקובעו כי עקרון הסופיות בהליכי מכרז המתנהלים כדין הוא בעל חשיבות ציבורית רבה ויש לגבור עליו רק במקרים קיצוניים. לא היו נימוקים כאלה במקרה זה, והחלטת בית המשפט המחוזי לבטל את החוזה התבססה על תקווה להצעה טובה יותר. יתר על כן, סולל בונה הייתה מעורבת בפרויקט במשך שנים, אך לא הגישה הצעה סבירה בזמן, ונראה כי היא מנסה להשיג יתרון על ידי למידה על הצעות אחרות. גם רוכשי הנכס התנגדו להצעתה של סולל בונה, מחשש לעיכובים נוספים בהשלמת הפרויקט, שהיה האינטרס העיקרי שלהם שכן הדבר יאפשר להם לממש את השקעתם. לפיכך התקבל הערעור ואושר החוזה עם חפציבה. בנוסף, חויבה סולל בונה לשאת בהוצאות המבקשים והמשיב, בסך כולל של 750,000 ₪.