בג"צ 4401/10

תקציר

העתירה בפני בית המשפט מבקשת להורות למשרד הפנים לאשר עסקת רישום חכירת משנה של מקרקעין בקיוסק לטובת העותרת ללא צורך במכרז או בתנאים אחרים. למקרקעין המדוברים היסטוריה מורכבת של העברות בעלות, לרבות הסכם משנות ה-50 בין העירייה לבין אמו האלמנה של העותר, שמעולם לא נרשם באופן רשמי. העותר טוען כי העירייה אינה אלא "צינור" להעברת הזכויות אליו וכי אין להחיל את הדרישה החוקית הקיימת כיום למכרז. עם זאת, משרד הפנים מסרב לאשר את העסקה בשל היעדר מכרז והיעדר תוכנית בניין עיר הנוגעת לקרקע. בית המשפט דוחה את העתירה וקובע כי היא אינה מגלה כל פגם בהתנהלות משרד הפנים. ההחלטה מתבססת גם על כך שטענות העותר בדבר זכויותיו במקרקעין ניתנות להתייחסות בבתי המשפט המתאימים, ועל חובת המשרד לפעול על פי הליכים משפטיים בעסקאות מקרקעין, שלא ניתן לפטור אותם גם מתוך כוונה טובה. יתר על כן, בית המשפט לא קיבל די ראיות כדי לדון ולהכריע בשאלה התכנונית. לפיכך, העתירה נדחית, ללא צו להוצאות, בהתחשב בנסיבות.