ע"פ 566/18

תקציר

הערעור בפני בית המשפט נסוב סביב מהימנות עדויותיהם של המתלונן והעד, אשר בית משפט קמא מצא אותן אמינות ומשכנעות. המערער ניסה לערער על מהימנותם של השניים, בהתבסס על ראיות נוספות שהוצגו לאחר הכרעת הדין הראשונה, הנוגעות למצבה הנפשי של המתלוננת, לשימוש שלה בסמים ולמשמורת על ילדיה ממערכת יחסים קודמת. בית המשפט מצא כי ראיות אלה אינן נוגעות לליבת העדות ואין בהן כדי להטיל דופי במהימנותם של השניים, מה גם שבית משפט קמא כבר היה מודע לעברה של המתלוננת. זאת ועוד, הכרעת הדין התבססה גם על ראיות נוספות, כגון חוות דעת המומחה, הודעת המערער במשטרה ומסמכים רפואיים, אשר איששו את גרסת המתלונן לאירועים. גם טענותיו של המערער בדבר פגמים שנפלו בחקירתו במשטרה נדחו על ידי בית משפט קמא, והמערער בחר להתעלם לחלוטין מחלק זה של הכרעת הדין. בית המשפט הדגיש כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו ליצור ספק סביר וכי הסברו לאירועים הוא השערתי בלבד. לבסוף, נמצא כי החלפת הרכב השופטים עקב פרישתו של שופט אחד לא פגעה במערער, שכן השופט החדש בחן בקפידה את חומר הראיות ונתן פסק דין מפורט. לסיכום, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהכרעת הדין והחליט לדחות את הערעור, תוך שהוא מסכים כי עדויות המתלוננת והעד אמינות.