עמ"ה 7010/03

תקציר

המערערים, מומחה לקבלה מעשית ואגודתו, ערערו על שומות המס של המשיב במשך מספר שנים. הטענה העיקרית הייתה כי רשות המסים שגתה בייחוס הכנסות העמותה למערערת. בית המשפט מצא כי המערער לא הפריד את כספי העמותה מחשבונותיו הפרטיים ואף גרם להעלמת חלק מההכנסות, בהן השתמש לצרכים אישיים. מהראיות עולה כי המערער הפקיד בחשבונו הפרטי סכומים גדולים, השייכים לטענתו לעמותה. עם זאת, סכומים אלה לא נרשמו בספרי העמותה, והמערערת לא הביאה כל ראיה משכנעת לקיומם. בנוסף, פתחה המערערת חשבון נוסף על שם העמותה מבלי לדווח על כך, וסכומים ניכרים הופקדו ונמשכו במזומן. טענת המערערת כי כספים אלה שימשו למטרותיה הציבוריות של העמותה לא נתמכה בראיות מהימנות כלשהן. נהפוך הוא, המשיב הציג ראיות סבירות לכך שהכספים שימשו לצרכיו הפרטיים של המערער. לפיכך קבע בית המשפט כי צדק המשיב לייחס למערערת את הכנסות העמותה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי המערער לא ניהל פנקסים תקינים, וטענותיו כנגד הערכת המשיב לא נתמכו בראיות מהימנות ואובייקטיביות כלשהן. בית המשפט דחה גם את טענות המערערת בדבר מחדליו הנטענים של המשיב בקביעת השומות, ומצא כי הן סבירות. עם זאת, בית המשפט הסכים עם טענת המערער כי המשיב לא נתן משקל מספיק לחשיפה התקשורתית המוגברת של המערער בשנת 2000, אשר פגעה באופן משמעותי בהכנסותיו. בהתאם לכך, תיקן בית המשפט את שומות המשיב לשנים שקדמו לשנת 2000 והפחית אותן באחוז מסוים. יתר טענות המערערים, לרבות אלה הנוגעות להפרדת שלבי השומה, הפרת הסכם, שוחד וקיפוח, נדחו כולן. הערעור התקבל בחלקו, ושומות המס של המערער הופחתו. בנוסף, הורה בית המשפט למערערת לשלם למשיב הוצאות ערעור בסך 12,000 ₪.