ת"א 11732-03-19

תקציר

הנתבעים, שני חברי כנסת, ביקשו לדחות את התביעה נגדם בעילה של חסינות מהותית. התובעים, ראשי מפלגת עוצמה יהודית, הגישו תביעה לפיצוי בגין לשון הרע בעקבות שני אירועים נפרדים בהם הנתבעים השמיצו אותם לכאורה במספר פרסומים. באירוע הראשון השתתף נאשם 1 בוועדת בחירות והשיב לשאלת סטודנט בדבר האפשרות להקים ממשלת ימין קיצוני. נאשם 1 הזכיר את עוצמה יהודית והשווה אותם לגרמניה הנאצית. האירוע השני היה של נתבעת 2 שהתראיינה ושיתפה את הראיון בחשבונותיה ברשתות החברתיות, שכלל אמירות מכפישות כלפי התובעים. בית המשפט נדרש להכריע האם מעשיהם של הנתבעים נופלים בגדר החסינות המהותית המוקנית לחברי הכנסת, ואם כן, האם יש להכריע בה כטענת סף או למזג אותה עם הדיון לגופה של התביעה. בית המשפט קבע כי דברי הנאשמים נבעו ממניעים פוליטיים וחלק בלתי נפרד מפעילותם הפרלמנטרית, שנאמרו בתקופת בחירות במטרה להשפיע על דעת הקהל. גם אם האמירות היו מתוכננות מראש, הן עדיין היו מוגנות בחיסיון מהותי, החל על מעשים שהם חלק מהסיכון הטבעי הכרוך בהיותו חבר כנסת. חסינות זו נחוצה כדי להבטיח את חופש הביטוי והפעולה ללא חשש מהשלכות משפטיות, החיוניות להליך הדמוקרטי. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש את ההיבטים הפרוצדורליים של הדיון בחסינות המהותית כסוגיה העומדת בפני עצמה, במיוחד כאשר מדובר בהגנות לפי חוק איסור לשון הרע. השופטת הביעה ספק באשר לטענת התובעים כי האירועים נעדרו ספונטניות והיו מתוכננים מראש, אך גם תחת הנחה זו עדיין זכאים הנתבעים לחסינות מהותית. לפיכך, התביעה נדחתה במלואה ללא הוצאות למי מהצדדים.