עת"מ 236/01

תקציר

המחלוקת נסובה סביב תוקפו של היתר בניה שנתנה רשות הרישוי אילת למקס ראובן (המשיב מס' 2) להקמת תחנת דלק בשטחו. פז חברה לנפט בע"מ (העותרת), משווקת דלק מקומית, טוענת כי ההיתר אינו תקף משום שניתן ללא התכנית המפורטת הנדרשת, כמתחייב מחוקי התכנון. רשות הרישוי (המשיבה מס' 1) וראובן טוענים כי המצב התכנוני הקיים, לרבות תכנית מתאר ארצית ותב"ע מקומית, מאפשר את הקמת תחנת הדלק. בית המשפט מסכים עם העותר, וקובע כי היתר הבנייה אכן בטל משום שניתן ללא התכנית המפורטת הנדרשת. פסק הדין מצדד בטענת העותרת כי תכנית מפורטת חיונית להקמת תחנת דלק, במיוחד נוכח המפגעים הסביבתיים הכרוכים בפרויקט כזה. יש לציין כי תכנית המתאר המקומית אינה מפורשת דיה, והדרישה הראשונית של רשות הרישוי לבקשה לשימוש חורג תומכת בעמדה זו. בנוסף, פסק הדין מדגיש את היררכיית מסמכי התכנון, ומדגיש כי היתר בנייה לתחנת דלק יכול להינתן רק על בסיס תכנית מפורטת, שנעדרה במקרה זה. עם זאת, כדי להימנע מפגיעה מיותרת בראובן, בית המשפט מורה שלא להרוס את המבנים שכבר נבנו על הקרקע במשך שישה חודשים, מה שמאפשר לו זמן לקבל היתר כדין. אשר על כן, העתירה מתקבלת, היתר הבנייה מבוטל, ושני המשיבים נדרשים לשאת בהוצאות המשפט של העותר.