ע"ז 13844-04-22

תקציר

בית המשפט בחן שתי צוואות – צוואה משנת 2010 וצוואה משנת 2021 – ושתיהן היו שנויות במחלוקת. הצוואה משנת 2010 הורישה את רכושה של המנוחה באופן שווה לילדיה ב.ג.י וגמל. הצוואה משנת 2021, שנכתבה בפני נוטריון, הורישה את רכושה של המנוחה לבנה מ.ג. וקבעה כי לאחר מותו יחולק הרכוש בין ב.ג., שתקבל 80%, ונכדיה מ. גימל, שיקבלו 20%. בית המשפט פסק לטובת הצוואה משנת 2010 ונגד הצוואה משנת 2021. נמצא כי בעוד הצוואה משנת 2021 הייתה תקפה פורמלית על הנייר, נטל ההוכחה היה מוטל על המבקש – בנו של המנוח מ.ג., שהיה הנהנה העיקרי מהצוואה משנת 2021 – להוכיח כי הצוואה משקפת את כוונותיה האמיתיות והחופשיות של אמו. המבקש לא עשה כן. בית המשפט מצא פגמים רבים בעריכת הצוואה, לרבות השפעתו הבלתי הוגנת של המבקש על המנוח, פגמים צורניים בעריכת הצוואה וחוסר הבנתו של המנוח את השפה העברית בה נכתבה הצוואה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המבקש היה מעורב בעריכת הצוואה, דבר אסור, שכן היא עלולה לפגוע ביושרה של חוות דעתו של המצווה. התנהלותו של המבקש, לרבות נוכחותו בעת עריכת הצוואה ותפקידו בארגון הפגישה מול הנוטריון, תמכו במסקנה זו. אמה של המבקשת גם לא הזכירה הסכם מכר עדכני בעת עריכת הצוואה לשנת 2021, מה שמרמז על כך שלא הבינה את ההשלכות של מעשיה. בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי צוואת שנת 2010 משקפת באמת את רצונו של המנוח והורה על ביצועה. עוד נקבע כי על המבקש לשלם למתנגד – ככל הנראה למתנגד לצוואה משנת 2021, סכום הוצאות בסך 60 אלף שקל.