ת"א 20315-08-19

תקציר

פסק הדין משרטט את עובדות המקרה שאינן שנויות במחלוקת, שסובבות סביב הסכם שכירות מוגנת לדירת שלושה חדרים. הדייר, ח'אלד, ובני משפחתו מתגוררים בנכס מזה כשישים שנה. עם זאת, ח'אלד ביצע תוספות בלתי מורשות בנכס והרחיב אותו ללא הסכמת בעל הבית או היתר בנייה. התוספות כוללות שטחים בקומת הקרקע, בקומה הראשונה ובקומת הגלריה, שבהם מתגוררים בני משפחה נוספים. הסכם החכירה המקורי אסר על כל שינוי ללא אישור מראש. התובעת, חברת דיור עמידר, מבקשת לפנות את חאלד ומשפחתו בגין הפרה יסודית של הסכם השכירות. חאלד מכיר בבנייה, אך טוען כי הודיע על כך לעמידר וביקש הסדרה, אך ללא הועיל. תחילה דוחה בית המשפט את טענותיהם המקדמיות של הנתבעים לעניין התיישנות ושיהוי, ומציין כי התביעה מצויה במגבלת 25 השנים למקרקעין מוסדרים וכי לא מתקיימות נסיבות חריגות לשיהוי. היא גם דוחה את טענת האכיפה הבררנית, שכן עמידר פתח בהליכים משפטיים נגד משפחה שכנה בנסיבות דומות, אם כי הטענה נעדרת ראיות מספיקות. לגופו של עניין, בית המשפט מוצא את חאלד מפר את הסכם השכירות ואת חוק הגנת הדייר. חוזה השכירות אסר במפורש על שינויים, ומעשיו של חאלד מהווים הפרה יסודית המצדיקה פינוי. הנסיבות, לרבות המניע של ח'אלד להרחיב את הנכס בשל צורכי הדיור של משפחתו, אינן מקנות חסינות. השאלה המרכזית היא האם יש להעניק לחאלד, דייר מוגן, סעד של צדק. בית המשפט מגיע למסקנה כי הנסיבות מצדיקות סעד כזה, בהתחשב בתפוסה הארוכה של המשפחה, בגילו ובמצבו הבריאותי של ח'אלד ובשיהוי של עמידר בטיפול בהפרות. פסק הדין מורה לחאלד להשיב את השטח המקורי המושכר ולהרוס את התוספות הבלתי מורשות בקומה הראשונה ובקומת הגלריה. כמו כן הוא נדרש לשלם לעמידר 50 אלף שקל כסעד כספי. המועד האחרון לפינוי נקבע ליום 1.6.2023, אך הוראה זו מותנית בהתקיימות התנאים האמורים. בית המשפט גם פוסק שכר טרחת עורך דין מתון לעמידר ונותן רשות ערעור על ההחלטה. פסק הדין נועד לאזן בין הזכויות והאינטרסים המתנגשים של שני הצדדים.