ת"צ 42476-03-18

תקציר

המקרה שלפנינו הוא בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד מספר חברות מנהלות של קרנות פנסיה, בגין אי יידוע נטען של לקוחותיהן על ברירת המחדל הביטוחית, המביאה לכך שהלקוחות מבוטחים בקצבת שארים, גם אם אין להם שאירים. התובעים טוענים כי הנתבעים היו צריכים לחרוג מהנחיות הרגולטור ולוודא באופן אקטיבי כי הלקוחות מבינים את כלל ברירת המחדל, וטוענים כי התהליך הנוכחי מוביל לחיוב יתר של לקוחות. עם זאת, השופטים פוסקים לטובת הנתבעים, וקובעים כי המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם לצורך עילת תביעה אישית, וכי התביעה אינה מעוררת שאלות מהותיות משותפות של עובדה או משפט המתאימות לתביעה ייצוגית. השופטים מסכימים עם הנתבעים כי הליך חדלות הפירעון הנוכחי הוא חוקי, שכן הם מודיעים ללקוחות בכתב בכל השלבים, ואין צורך בהודעה בעל פה. יתר על כן, השופטים מדגישים כי אין לזלזל בהנחיות הרגולטור, שכן הן חותרות לאזן בין האינטרסים של הלקוחות לבין הסיכונים הפוטנציאליים של ברירת המחדל. מאחר שהמבקשים לא הוכיחו כי הנתבעים הרוויחו מהליך ברירת המחדל, ומתן סעד יפגע בחברים אחרים בקבוצה, דוחים השופטים את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. משכך, נדרשים המבקשים לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 7,000 ₪ כל אחד. על פסק דין זה ניתן לערער בבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום.