ת"צ 26087-04-20

תקציר

בית המשפט קיבל החלטה בנוגע לבקשה לאישור תביעה ייצוגית בסך 90 מיליון שקל נגד קבוצת דלק בע"מ. הבקשה מגיעה לאחר שדלק לא העמידה 170 מיליון שקל בציפייה לתשלום מס בעקבות מכירת מניות דלק ארה"ב. ההוראה נעשתה כאשר דלק הונגריה, חברה בת של קבוצת דלק, הגישה דוחות מס בשנים 2012 ו-2013, אך הוסרה לאחר שדלק ערערה בהצלחה על צו שומה בבית המשפט המחוזי מרכז בשנת 2018. אולם ערעורו של פקיד השומה לבית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי והחזיר את הצווים על כניהם. המבקש טען כי הימנעותה של דלק מהפרשה לחבות המס הפוטנציאלית בתקופה שבין פסיקת בית המשפט המחוזי לבין פסיקת בית המשפט העליון היוותה פרט מטעה בדוחות החברה, וגרמה נזק לבעלי המניות שרכשו מניות בתקופה זו. לטענת המבקש, דלק היה צריך לצפות מראש את פסיקת בית המשפט העליון ולהמשיך להפריש את חבות המס, ואי עשיית כן על ידי הדירקטורים מהווה הפרת חובות האמונים שלהם. כמו כן, נטען כי היועצים המשפטיים של דלק לא היו אובייקטיביים, והיה על החברה לפנות לייעוץ חיצוני. המשיבים טענו כי פעולותיהם תואמות את תקן החשבונאות הבינלאומי מס' 37, העוסק בהוראות להתחייבויות מותנות. לאורך כל ההליך המשפטי, פעולותיה של דלק התבססו על חוות דעת של יועציהן המשפטיים, אשר העריכו תחילה את סיכויי ההצלחה של החברה בבית המשפט המחוזי כבעלי סיכויי הצלחה גבוהים יותר מאשר לא. בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, החברה מיהרה להודיע לציבור על פסק הדין, ולא סביר שדיווח מיידי היה משנה את המצב. בית המשפט פסק לטובת המשיבים, ולא מצא כל הטעיה בדוחות הכספיים של החברה בתקופה הרלוונטית. טענת המבקשת, שהתבססה בדיעבד, לא התייחסה לפעולות ולהחלטות בזמן אמת של החברה ויועציה המשפטיים. יתר על כן, בית המשפט הטיל ספק במעמדו של המבקש, בהתחשב בכך שביאורי החברה היו זמינים לציבור, והמבקש הודה כי לא קרא אותם לפני רכישת המניות. הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחתה, והמבקש חויב בהוצאות משפט של הנתבעים בסך 45,000 ₪.