בש"פ 5062/04

תקציר

גזר הדין המדובר עוסק בגבר העומד בפני שני אישומים של עבירות מין בקטינים. האישום הראשון עניינו במעשה מגונה לכאורה של המערער כלפי שני קטינים, בני 17 ו-15, לאחר שפיתה אותם להאמין כי יוכל לבטל כישוף בביתם. האישום השני חמור יותר, ועניינו מעשי אונס ומעשה מגונה שבוצעו בקטין שהכיר המערער באמצעות עבודות נגרות. המעשים המתוארים באישום השני דומים להפליא לאלה שבאישום הראשון, דבר המצביע על דרך אפשרית להתנהגותו של המערער. בהתחשב באופיין של עבירות אלה, המנצלות את תמימותם של קטינים, ובסכנה הנשקפת מהמערער, בית המשפט מוצא בו סיכון בריחה וסכנה לשלום הציבור. לפיכך, בקשתו לשחרור עד תום ההליכים המשפטיים נדחית. פסק הדין מביא בחשבון את מצבו המשפחתי של המערער ואת אמצעי פרנסתו, אך בסופו של דבר מגיע למסקנה כי ניצול לרעה של אמון בעבר הופך אותו לבלתי ראוי לשחרור. יתר על כן, בית המשפט סבור כי די בראיות נגדו כדי להצדיק מעצר, כאשר הראיות לכאורה תומכות בשני האישומים. בכלל זה עדויות הקורבנות ועדים נוספים, וכן הודאתו של המערער עצמו. בנסיבות אלה, הערעור נדחה, והמערער יישאר במעצר עד תום משפטו.