על"ע 20/08

תקציר

פסק הדין דן בדחיית הערעור על החלטת בית הדין המשמעתי הארצי לזכות עו"ד רבקה רוטשילד מאשמת משמעת שהגישה המתלוננת, י.ז. סעיפי האישום נגד רוטשילד כללו הסתרת מסמכי המתלונן, אי מענה לפניות בא כוח המתלונן, מניעת השתתפות היועץ בישיבת עירייה וסירוב לוותר על ייפוי כוח בלתי חוזר. פסק הדין מדגיש את תפקידה המצומצם של ערכאת הערעור, במיוחד בערעור שני, בהתערבות בממצאים העובדתיים והמהימנים של בית משפט קמא. בית המשפט מסתמך על העיקרון לפיו קביעות עובדתיות מצויות בסמכותו של בית משפט קמא, שיש לו התרשמות ישירה מהעדויות. באשר לאישום של העלמת מסמכים, פסק הדין תומך בקביעת בית המשפט המחוזי כי רוטשילד סיפק למתלונן את המסמכים הנוגעים לו והציע לו לעיין בתיק. בית המשפט מצדיק גם את סירובו של רוטשילד למסור למתלוננת מסמכים אישיים של לקוחות אחרים, וקובע כי התנהלותה הייתה סבירה ובתום לב. באשמת אי מענה לפניות בא כוחה של המתלוננת, פסק הדין תואם את החלטת בית הדין הארצי שלא להרשיע את רוטשילד. יודגש כי המכתבים המדוברים נשלחו בתקופה בה היחסים בין רוטשילד למתלוננת התדרדרו, ורוטשילד חש מאוים אישית ומקצועית על ידי הפרקליטות. יתר על כן, העובדות העומדות ביסוד אישום זה היו ידועות למתלונן בעת שהגיש את התלונה המקורית והמתוקנת, ובצדק הפעילו בתי הדין למשמעת את שיקול דעתם שלא להרשיע את רוטשילד על סמך אישום זה. באשר לטענה כי רוטשילד מנע את השתתפותו של בא כוח המתלונן בישיבת עירייה, פסק הדין תומך בקביעת בית הדין הארצי כי נציגי העירייה החליטו לאסור את השתתפותו של היועץ וכי התנהלותו של רוטשילד לא הצדיקה נקיטת צעדים משמעתיים. בית המשפט דוחה גם את הטענה כי רוטשילד תרם תרומה משמעותית להחרגת היועץ, ומדגיש כי הפגישה עסקה בקידום תוכנית אחודה לכל בעלי המגרשים, והייצוג הבלעדי של רוטשילד כלפיהם היה בהתאם לייפוי הכוח. האישום המהותי ביותר נוגע לתוקפו ולאי-ביטולו של ייפוי הכוח. פסק הדין בוחן בהרחבה את טיבו ותכליתו של ייפוי הכוח, ומגיע למסקנה כי הוא נועד להבטיח את זכויותיהם של כל בעלי המגרשים ולהבטיח ייצוג מאוחד ובלעדי של האינטרס המשותף שלהם בקידום תב"ע. אופיו הבלתי חוזר של ייפוי הכוח, שנועד להגן על זכויותיהם של צדדים שלישיים, התפרש באופן סביר על ידי רוטשילד כמונע את הפסקת ייצוגה של המתלוננת מבלי לפגוע בזכויותיהם של בעלי חלקות אחרים. בית המשפט מדגיש כי מטרתו העיקרית של ייפוי הכוח לא הייתה לספק שירותים משפטיים כלליים למתלונן אלא להתמקד בפעולה ספציפית וייחודית הקשורה לאישור תכנית המתאר. לפיכך, סירובו של רוטשילד להיענות לבקשת המתלונן לייעוץ משפטי חדש היה סביר ונעשה בתום לב. כמו כן, פסק הדין דוחה את הטענה כי ניגוד עניינים פסל את ייפוי הכוח. מובהר כי סירובו של רוטשילד להגיש תביעה נגד העירייה בגין דמי שימוש בשם המתלונן לא יצר ניגוד עניינים. החלטתה התבססה על שיקול דעתה המקצועי כי פעולה כזו תעכב את אישור התב"ע ובכך עולה בקנה אחד עם חובותיה על פי ייפוי הכוח. בסופו של דבר, פסק הדין מצטרף לזיכויו של רוטשילד מכל האישומים על ידי בית הדין המשמעתי הארצי, תוך הדגשה כי פרשנותה לייפוי הכוח הייתה סבירה ונעשתה בתום לב. הערעור נדחה, והמתלונן נדרש לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחתו של רוטשילד.