ה"פ 2552-08-07

תקציר

השופטת במקרה זה דחתה את טענת המוכרת התובעת לביטול חוזה למכירת דירתה לרוכשים הנתבעים. המוכר טען כי יש לבטל את החוזה בשל עושק כהגדרתו בדיני החוזים הישראלי, המאפשר ביטול במקרים של ניצול מצוקת הקבלן, חולשה נפשית או פיזית או חוסר ניסיון, וחוסר איזון בלתי סביר בתנאי החוזה. השופטת קבעה כי המוכרת לא הוכיחה כי הייתה במצב של מצוקה בעת כריתת החוזה, ואף לא הראתה כי הרוכשים ניצלו מצב כזה. יתר על כן, השופט מצא כי תנאי החוזה לא היו גרועים באופן בלתי סביר מהמקובל. לפיכך, לא התקיימו יסודותיה של עילת תביעה חוזית בגין עושק, והחוזה עמד על תילו. עוד קבעה השופטת כי נספח לחוזה, שנחתם על ידי המוכרת לאחר שניסתה לבטל את החוזה, תקף וכי המוכרת ויתרה על זכותה לבטל. מאחר שהמוכר ביטל את החוזה שלא כדין, הורה השופט על ביצוע ספציפי של החוזה, ונתן למוכרת תקופה קצובה למלא את התחייבויותיה על פיו ולהעביר את החזקה בדירה לידי הקונים. לרוכשים ניתנה הזכות לעתור למינוי כונס נכסים אם המוכר לא עמד בדרישות. לבסוף, קבעה השופטת כי המוכרת אינה יכולה לבטל את ההתקשרות שלה עם מתווך לצורך ביצוע המכירה, שכן היא לא עשתה זאת תוך זמן סביר ואף שילמה את שכר טרחת המתווך לאחר שגילתה את הפרת החוזה הנטענת. המוכר חויב לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של הקונים, לרבות שכר טרחת עורך דין.