ע"א 380/81

תקציר

בעלי המקרקעין המשיב והמערערת, עסק נדל"ן, חתמו על הסכם לשנה המעניק למערערת זכויות בלעדיות בתיווך במכירת מקרקעיה של הראשונה תמורת 4%. לאחר תקופת ההסכם הודיע המשיב למערערת כי הם חופשיים למכור את הקרקע באמצעות כל צד, אך המערערת טענה אחרת ודרשה את דמי התיווך שלהם כאמור בהסכם. בית המשפט המחוזי צידד במערערת אך פסק לה שכר טרחה בשיעור של 2% בהתבסס על דיני התיווך הכלליים. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי גישור המערערת היה הסיבה למכירה, וכי המערערת זכאית לשכר טרחה על פי הדין הכללי, אך לא ל-4% כפי שפג תוקפו של ההסכם. בית המשפט בחן מקורות חיצוניים ומצא כי כוונת שני הצדדים הייתה שזכותה של המערערת לתבוע שכר טרחה תפקע עם ההסכם, וכך נפסקו למערערת אגרה בשיעור של 2%. ערעורו הנגדי של המשיב, בטענה לשכר טרחה של 1%, התקבל אף הוא, שכן בית המשפט מצא ראיות התומכות בשיעור זה. לבסוף, קבע בית המשפט כי יש לחשב את הפרשי ההצמדה על בסיס המדד שפורסם ביום 15.6.80. לפיכך, הערעור המקורי נדחה, והערעור שכנגד התקבל בחלקו, תוך חיוב המשיב לשלם למערערת אגרה של 1%, צמודה למדד וכוללת ריבית.