ע"א 4217/96

תקציר

בתביעת לשון הרע שהגישה המשיבה מס' 1 נגד המבקשת מס' 1, ביקשו המבקשים מבית המשפט לחייב את המשיבים לספק תשובות מספקות לשאלון שברשותם. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, מתוך סבר כי אין בכוחו לכפות על המשיבים לעשות כן, וכי הסנקציה בגין אי ציות היא שלא יוכלו להציג ראיות בעניינים הנדונים במהלך המשפט. בית המשפט העליון קבע כי החלטת בית המשפט המחוזי הייתה שגויה, שכן על המשיבים להשיב על שאלות רלוונטיות לסכסוך, ובית המשפט יכול לחייבם לעשות כן. אי ציות לצו בית משפט עלול לגרום למחיקת כתבי הטענות שלהם. הבחירה להציג או לעכב מסמכים בתיק נתונה לצד המבקש, ולא לצד הנדרש להציגם, והדבר אינו חל על מענה על שאלונים. לפיכך, בית המשפט העליון הופך את החלטת בית המשפט המחוזי ומחזיר את התיק לדיון נוסף, ומורה למשיבים לשאת בהוצאות המבקשים בסך 5,000 ₪.