ת"א 30326-12-18

תקציר

התובעת, פינקלמן, תבעה את הנתבעים לאחר שקיבלה מהם הודעות רבות שלטענתה נשלחו שלא כדין. פינקלמן טענה כי היא אינה רשומה באתר ולכן ההודעות שקיבלה מהוות "דברי פרסומת" לפי חוק התקשורת, ויש לפצות אותה בהתאם. עוד טענה כי ההודעות מהוות לשון הרע וגורמות לה למצוקה נפשית. השופט פסק לטובתה של פינקלמן בסוגיית הפיצוי לפי חוק התקשורת, ופסק לה את הסכום המקסימלי של 28 אלף שקל, המהווה גם עוגמת נפש. השופט קבע כי פינקלמן אכן לא היה רשום באתר וכי ההודעות שהתקבלו מהוות "פרסום". השופטת קיבלה את טענתו של פינקלמן כי ההודעות עודדו צריכת שירותי היכרויות, ובכך נכנסו להגדרת "דבר פרסומת" בחוק התקשורת. עם זאת, השופט פסק נגד פינקלמן בנושא לשון הרע. פינקלמן לא הצליחה להוכיח כי ההודעות פורסמו או כי גרמו לה השפלה או פגיעה כנדרש על פי חוק איסור לשון הרע. למרות שכתובת הדוא"ל שבה השתמשה הייתה שלה וגלויה לעובדי המשרד, פינקלמן לא הוכיחה שמי משולחי ההודעות זיהה אותה או שמישהו מעובדי המשרד ראה את ההודעות. בנוסף, השופט הטיל את האחריות על נאשמים 3 ו-4 יחד עם יתר הנאשמים, שכן הם היו נושאי המשרה מאחורי ההתנהלות. השופטת מתחה ביקורת על הנתבעים שפעלו בחוסר תום לב ולא נקטו את הצעדים הנדרשים כדי למנוע מקרים כאלה. בסיכומו של דבר, חויבו הנתבעים לשלם לפינקלמן פיצוי בסך 28 אלף שקל, בתוספת 3,500 שקל הוצאות ו-8,500 שקל שכר טרחת עורך דין, ובסך הכל 39 אלף שקל. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.