עב"ל 1055/02

תקציר

המערערת במקרה זה ערערה על החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע בעניין תביעת תאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. המערער, שעבד כחצרן במוסך, טען כי עבר תאונת עבודה ביום 11.8.98, בעת שהרים משאות כבדים, אשר גרמו לו לכאבי גב שהשביתו אותו למשך כחמישה חודשים. בית המשפט המחוזי מינה מומחה רפואי אשר סבר כי כאבו של המערער ככל הנראה הוחמר בעקבות האירוע, אך האירוע עצמו לא גרם לירידת ערך, וניתן לייחס רק חלק קטן מתקופת אי הכושר הנטענה, כשישה שבועות, לתאונה. המוסד הסכים להכיר באירוע כתאונת עבודה שהובילה לתקופת אי כושר של שישה שבועות, אך חלק על התקופה שנותרה. ערכאת הערעור פסקה לטובת המערער. היא הדגישה כי כאשר קיים ספק מומחה לגבי סיבת התאונה, יש להכריע בתביעות הביטוח הלאומי לטובת המבוטח. בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כי יש לראות את כל תקופת אי הכושר, כל עוד אינה עולה על חמישה חודשים, כזכאות לפיצויי פגיעה כתוצאה מתאונת העבודה. ההחלטה הדגישה גם את הראיות לכאורה שמספקות תעודות אי הכושר ואת הדמיון ביניהן לחוות הדעת של הוועדות הרפואיות. לפיכך, הערעור התקבל, ותקופת אי הכושר, שלא תעלה על חמישה חודשים, יפוצה כתוצאה מתאונת העבודה.