ע"א 27035-02-10

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על התמורה ממכירת נכס בין בנק שהעניק משכנתא על הנכס לבין נושי בעליו החוקיים. הבעלים, בני אליהו, הוכרזו פושטי רגל ומונה נאמן. הבנק העניק הלוואה לצד שלישי, בני הזוג שנער, שרכשו לכאורה את הנכס מבני אליהו. המכירה הייתה פיקטיבית ונועדה לקבל משכנתא מהבנק. נמצא כי הבנק פעל ברשלנות שכן התעלם מסימני אזהרה רבים שהצביעו על אופי העסקה. משכך, נדחתה טענת הבנק כי פעל בתום לב וזכאי להגנה המוקנית בחוק לרוכשים בתום לב. עוד קבע בית המשפט כי טענת הבנק לפי סעיף 13 לחוק החוזים, המגן על רוכשים הרוכשים למראית עין בלבד, אינה חלה במקרה זה, שכן לא התקיימו יחסים חוזיים ישירים בין הבנק לבין בני הזוג אליהו. כמו כן, נדחתה גם טענת הבנק כי הוא מוגן על ידי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, המתייחס למענקים שניתנו לפני פשיטת רגל, שכן הבנק לא יכול היה לטעון לתום לב. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת הבנק כי הייתה לו זכות תחלוף ביחס למשכנתא קודמת על הנכס שהחזיר. השופטים הסכימו כי יש לראות בבנק נושה מובטח רק ביחס לסכום שנפדתה על ידו מהמשכנתא הקודמת. יתרת הכספים תועבר לקופת הנושים, ומעמדו של הבנק לגבי כספים אלה כנושה, אם בכלל, לא יהיה של נושה מובטח. לבסוף, דחה בית המשפט את הטענה כי כונס הנכסים שמונה על ידי הבנק פעל שלא כדין, שכן פעל על פי הוראות הבנק ולא היה מודע לאופיו הפיקטיבי של ההסכם.