רמ"ש 3948-03-14

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו החליט לדון בערעור כאילו ניתנה רשות ערעור, למרות התנגדות המשיב. עניינה של התביעה במחלוקת על עיתוי הגשת הערעור, כאשר בית משפט קמא דחה את ערעורו של העותר בשל שיהוי בהגשתו. הסוגיה המרכזית היא פרשנותה של תקנה 258, הקובעת כי יש להגיש ערר בתוך 15 יום מיום מסירת ההחלטה למערער. התקנה מתייחסת למועד ה"המצאה", אך בית משפט קמא אימץ את "גישת הידיעה", בקובעו כי חובת המערערת לנהוג בתום לב מחייבת לספור את הימים ממועד ידיעת המערער על ההחלטה. אולם שופט בית המשפט המחוזי, שאול שוחט, חולק על פרשנות זו. לדעתו, "גישת ההמצאה" צריכה להיות הכלל, ו"גישת הידע" היא חריג המוגבל למקרים של השתק או חוסר תום לב. במקרה זה, אין ראיות לחוסר תום לב או השתקה, וההפרש בין מועדי הידיעה וההמצאה הוא שבועיים בלבד. זאת ועוד, טענת המשיב כי הסתמך על הגשת הערעור באיחור אינה נתמכת בתצהירו. לפיכך, השופטת שוחט מעניקה רשות ערעור, ומציינת כי פרשנותו המחמירה של בית משפט קמא לתקנה סותרת את עקרון הצדק והגמישות בהליכים בדיני משפחה. כעת יחזור הערעור לבית המשפט קמא לדיון לגופו. החלטה זו, מציין השופט שוחט, אינה מתייחסת לטענות המשיב לגופן של הערעור הראשוני, אשר יידון בפני בית משפט קמא.