רמ"ש 22594-08-17

תקציר

מדובר בשתי אחיות שהן בנות לאב שנפטר. המבקשת הגישה תביעה נגד אחותה (המשיב) בשנת 2016, בניסיון לבטל עסקת מתנה משנת 2007 בה העביר אביהן דירה למשיב. המבקש טען כי אביהם לא היה בדעה צלולה בעת ביצוע העסקה. במהלך הדיון ביקש המשיב הערכה פסיכיאטרית של מצבו הנפשי של אביהם, ובית המשפט אישר. עם זאת, המבקשת לא הייתה מרוצה מחוות הדעת של המומחה הממונה, שלדעתה אינה חד משמעית, וביקשה מבית המשפט לפסול את המומחה ולמנות מומחה חדש. בית משפט קמא דחה את הבקשה, והוביל את המבקש לערער. הערעור נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, שכן השופט לא מצא נסיבות חריגות המצדיקות את הרחקת המומחה. עוד ציין בית המשפט את הגזמתו של המבקש במסקנות המומחה וכי חוות דעתו של המומחה אינה בלתי סבירה. יתר על כן, בית המשפט הדגיש את האתגרים הפרוצדורליים שבהתערבות בהחלטות כאלה ואת היעדר עיוות הדין. ההחלטה מחזקת את עקרון הריסון השיפוטי בהתערבות בחוות דעת מומחים ובהחלטות פרוצדורליות, ומדגישה כי ביקורת על מסקנות מומחה אינה מצדיקה את הסרתן. בקשת המבקש למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא נדחתה, ואישרה את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר.