ת"א 8989/96

תקציר

מר בני יצחק (התובע) הגיש תביעת נזקי גוף נגד התעשייה הצבאית לישראל בע"מ (הנתבעת), מעסיקתו לשעבר, בגין תאונות עבודה שגרמו לו לנזקי גוף. בתביעה, שהוגשה בשנת 1996, נטען לשלושה אירועים נפרדים בשנים 1989 ו-1990 בהם סבל התובע מכאבים בגבו ובצווארו בשל אופי עבודתו. הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי התובע לא הוכיח רשלנות מצידם, ואף לא הוכיח את משקל החפצים שלטענתו הרים, אשר גרמו לכאורה לפציעותיו. בית המשפט מצא כי גרסתו של התובע לאירועים השתנתה עם הזמן וכי עדותו לא הייתה עקבית. היו עדים לאירועים, אך התובע לא זימן אותם להעיד. התובעת גם לא מסרה פרטים על משקל החפצים המדוברים או על זהות החפצים. בתוך כך, הציג הנאשם ראיות לכך שבמפעלם היו מכשירי הרמה שונים זמינים לשימוש. בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח כי הנתבע התרשל או כי הייתה הפרת חובת זהירות כלפי התובע. בנוסף, חוות הדעת הרפואיות שהוצגו הצביעו על כך שהנכות הצמיתה של התובע נבעה ככל הנראה מהאירוע השלישי בלבד, בעוד ששתי התאונות הראשונות לא היו קשורות למצבו הנוכחי. התובע תרם לתאונה גם בשל רשלנותו שלו. באשר לנזק שנגרם, קבע בית המשפט כי גם אם תביעתו של התובע הייתה מוצדקת, סך הפסדיו יפוצו על ידי קצבאות המוסד לביטוח לאומי ודמי אבטלה. לפיכך, פסק השופט לטובת הנתבע ודחה את התביעה. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.