ת"א 22274-02-20

תקציר

התובע, עיזבון המנוח מאמון זערורה, הגיש תביעה נגד הנתבעים, אדם זערורה וחברת הביטוח שביטחה את הרכב שהיה מעורב בתאונה הקטלנית בה נהרג המנוח, וטען כי אדם נהג ברכב בעת התאונה ולכן על חברת הביטוח לפצות את עזבונו של המנוח. הנתבעים טענו כי המנוח היה זה שנהג ברכב בעת התאונה ולכן יש לדחות את התביעה. השופטת פתחה וקבעה כי אין ראיות ישירות מי נהג ברכב, אך על התובע מוטל נטל ההוכחה לקבוע במאזן ההסתברויות כי אדם נהג. לאחר מכן סקרה השופטת את הראיות והעדויות שהציגו הצדדים. הוא מצא כי עדותו של אדם אינה אמינה, מלאת סתירות ומתחמקת, וכי גם עדויותיהם של עדי ההגנה אינן אמינות ומפותלת. מנגד, הוא נתן משקל רב לעדויות עדי התביעה ולראיות שהציגו, שסתרו את גרסתו של אדם. עוד קבע השופט כי התנהגותו של אדם לאחר התאונה - לרבות החלפת חולצתו בזירה, סירוב לקבל טיפול רפואי ובקשה מחבריו לשקר לגבי זהות הנהג - הייתה מפלילה ותמכה בטענת התובע. בנוסף, השופט ציין כי מהודעתו הראשונית של אדם לחבריו לאחר התאונה - "הייתה לנו תאונה וממון מת" - עולה כי אדם נהג ברכב. השופט התייחס גם לעד הראשון בזירה, שהעיד כי אדם נכח בזירת התאונה והיו לו חבלות בגופו, וכן לדו"ח של פרמדיק מד"א שהגיע למקום והבחין בדם על גופו של אדם. השופט נתן משקל רב לעדויות אלה, במיוחד לאור העובדה שהן ניתנו זמן קצר לאחר התאונה. באשר לחוות הדעת שהציגו הצדדים, העדיפה השופטת את חוות דעתו של מומחה התובע, שקבע כי אדם נהג ברכב במהירות גבוהה ואיבד שליטה, על פני חוות דעתו של מומחה ההגנה, שחוות דעתו הייתה שגויה ולא לקחה בחשבון פרמטרים חשובים. בהתבסס על הצטברות הראיות, הגיע השופט למסקנה כי התובע הצליח להוכיח במאזן ההסתברויות כי אדם נהג ברכב בעת התאונה. כתוצאה מכך, פסק השופט לטובת התובע בסוגיית האחריות. בהתייחס לסוגיית הנזק, פסק השופט לתובע 964,000 ₪, מתוכם 895,000 ₪ בגין הפסד השתכרות, 15,000 ₪ עבור הוצאות קבורה ואבל, ו-54,000 ₪ עבור נזק לא ממוני. כמו כן הורה השופט לנאשמים לשלם אגרות משפט, הוצאות עדים ושכר טרחת עורכי דין.