בש"א 4262/04

תקציר

התיק נסוב סביב פיסת קרקע מעל בניין בן חמש קומות בירושלים, שהמשיב, אונטסו, תפס לכאורה בשנת 1948. הארגון הלאומי המאוחד לפיקוח על הפסקת אש (UNTSO) טוען כי הקרקע נחוצה לפעילותם כמפקחים על הסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן ולכן מנסים לפנות את אונטסו ולקבל דמי שימוש. לאחר מספר ניסיונות כושלים ופסק דין לטובתם שבוטל מאוחר יותר, UNTSO הביאה את התיק לבית משפט השלום. אונטסו טען כי הארגון בוטל עם חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן ולכן אינו נהנה מחסינות. עם זאת, בית המשפט קיבל את תעודת שר החוץ כראיה לכך ש-UNTSO הוא גוף של האו"ם והעניק להם חסינות, תוך שהוא מבטל את הרעיון שמדובר בישות משפטית נפרדת. בית המשפט בחן גם את חסינותו של האו"ם לעומת חסינותו של ריבון זר והגיע למסקנה כי אמנם הן נובעות ממקורות שונים, אך במקרה זה הן מניבות את אותה תוצאה. חסינות האו"ם, אף שהיא נגזרת ממשפט האמנות הבינלאומי, אינה מוחלטת ויש להגבילה לפעולות הדרושות להשגת מטרות הארגון. לפיכך, התביעה לא נדחתה על הסף ויהיו כפופים להליכים נוספים כדי להחליט אם פעולות הארגון היו מידתיות ומוצדקות. ההחלטה התקבלה בהתבסס על הנסיבות הספציפיות של המקרה והמשפט הבינלאומי בנוגע לחסינות, כאשר בית המשפט ציין כי חסינות מוחלטת עלולה להוביל להתנהגות שרירותית.