רע"א 2228/15

תקציר

בפסק דין זה מתייחס בית המשפט לשאלה האם יש לכלול מבקשים מסוימים כנתבעים בהליך משפטי למרות התנגדותם והיעדר בקשה מצד התובע. במקור, הערכאה הנמוכה יותר צירפה את המבקשים כנתבעים, תוך הסתמכות על תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לבית המשפט שיקול דעת לכלול צדדים הדרושים להכרעה אפקטיבית ומלאה בתובענה. תקנה זו משקפת גישה אינקוויזיטורית, המתחשבת לא רק באינטרסים של הצדדים המעורבים, אלא גם בהשלכות הרחבות יותר של ההליך המשפטי. עם זאת, ערכאת הערעור מוצאת כי הכללה זו אינה מתיישבת עם מוקד התביעה הקיימת בין הצדדים העיקריים, דורי ונתיבים. בית המשפט טוען כי תניית הבוררות בין דורי לבין המבקשים, שאינה נוגעת לנתיבים, אינה מצדיקה את הכללתם בהליך משפטי נפרד זה. יתר על כן, ההחלטה לצרף את המבקשים התקבלה "לא ללא היסוס" וצירופם לאחר מכן הוביל לכתב תביעה שהציג עילות עצמאיות נגדם, שלא היו קשורות לתביעה הכספית המקורית והפשוטה. בית המשפט מדגיש את העיקרון לפיו צד שלישי נחשב הכרחי רק אם היעדרו ישלול ממנו או מבעלי דין קיימים את זכויותיהם. היא מכירה במורכבות ובסיבוכים הפרוצדורליים הפוטנציאליים, אך מגיעה למסקנה כי ביטול הכללת המבקשים ימזער את הסיכון לחוסר הוגנות ויאפשר לנתיבים את האפשרות להגיש תביעה נפרדת ועצמאית אם תרצה בכך. משכך, מקבלת ערכאת הערעור את הערעור, מבטלת את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, משיבה על כנה את כתבי הטענות המקוריים ומחייבת את המשיבים לשלם למבקשים הוצאות בסך 10,000 ₪.