סע"ש 16217-05-19

תקציר

השופטת, שרון שביט בוני, פסקה בתביעה שהגיש עובד נגד מעסיקו לשעבר. העובד טען כי מגיע לו שכר נוסף בגין עבודה בשעות נוספות, פיצויי פיטורים ופיצויים אחרים. המעסיק טען כי העובד לא עבד את השעות הנוספות שלטענתו וכי תנאי העסקתו לא הורעו עד כדי כך שהוא זכאי לפיצויי פיטורים עם התפטרותו. בית הדין פסק לטובת המעסיק ברוב הסעיפים. באשר לתביעת העובד לגמול שעות נוספות, קבע בית הדין כי נטל ההוכחה מוטל על המעסיק, שכן הם לא סיפקו רישומי נוכחות, וראיות העובד אינן חד משמעיות. עם זאת, בית הדין שוכנע מראיות המעסיק, לרבות תלושי שכר ועדויות עדים, כי העובד לא עבד שעות נוספות מעבר למה ששולם לו. עוד קבע בית הדין כי התפטרותו של העובד אינה מזכה אותו בפיצויי פיטורים, שכן הוא לא חווה הרעה ממשית בתנאי העבודה. המעסיק כבר הפריש 6% לפיצויי הפיטורים של העובד, ובית הדין הורה לו לשלם 2.33% נוספים משכר הבסיס של העובד, בסך 26,632 שקל. העובד תבע פיצויים גם לפי חוק הגנת השכר, בטענה שתלושי השכר שלו פיקטיביים, אך בית הדין מצא כי העובד לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו. גם טענות העובד בעניין דמי החופשה נדחו, שכן בית הדין מצא כי המעסיק צבר ימי חופשה כדין והפיק את פנקס החופשות של העובד. לבסוף, בית הדין פסק כנגד תביעות המעסיק לקיזוזים, שכן הם לא פעלו לקיזוז שעות במהלך עבודתו הרגילה של העובד. המעסיק חויב לשלם לעובד את הסכומים שצוינו לעיל, וכל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות. השופטת סיכמה בהדגישה, כי מאחר שהתביעה התקבלה באופן חלקי בלבד, לא יינתן צו להוצאות.