תפ"ח 21084-02-10

תקציר

גזר הדין מזכה את הנאשם מאשמת אונס ואיומים, אך מרשיע אותו בשורה של סעיפים של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ותקיפת אשתו לשעבר בנסיבות מחמירות. המעשים התרחשו במהלך נישואיהם ומערכת היחסים הבעייתית של בני הזוג. גרושתו טענה כי הנאשם היכה אותה, הותיר חבורות על גופה ואנס אותה באחת ההזדמנויות. ההגנה טענה כי תלונותיה של גרושתו הונעו מקנאה ונקמה, והציגו נרטיב נגדי לאירועים. פסק הדין בוחן בהרחבה את חומר הראיות, ומוצא את עדותה של האישה לשעבר אמינה בנוגע לתקיפות אך לא משכנעת לטענות האונס והאיומים בשל חוסר עקביות וסתירות. ראיות חיצוניות, לרבות מסמכים רפואיים ועדויות של עדי ראייה, איששו את טענותיה של האישה לשעבר על התעללות פיזית. הכחשתו של הנאשם לאלימות כלשהי הייתה חסרת אמינות. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי לא ניתן להוכיח את אישומי האונס והאיום מעבר לספק סביר, וזיכה את הנאשם מעבירות אלה. הכרעת הדין מדגישה את התרשמותו של בית המשפט מעדים ואת הדרישה לנמק באופן משכנע בהסתמכות על עדות אחת בתיקי עבירות מין. הנאשם הורשע בעבירות התקיפה אך זוכה מאשמת אונס ואיומים, כאשר השופטים תמימי דעים בהחלטתם.