בש"פ 4256/12

תקציר

הערעור נסוב סביב שתי שאלות מרכזיות הנוגעות למעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ראשית, האם קיימות די ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרם, ושנית, האם קיימת חלופה למעצרם. לאחר עיון בתיקי התיק ושמיעת הצדדים, השופט מגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור בשני הצדדים. אשר לראיות לכאורה, השופט מסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות מספיקות למעצרו של המערער. השופט מדגיש כי תפקידו של בית המשפט בשלב זה אינו לקבוע מהימנות או לשקול את הראיות בכובד ראש, אלא להעריך האם קיים סיכוי סביר להרשעה על סמך ראיות התביעה. הסתירות בדבריו של עד מפתח, מוחמד, לא היו משמעותיות דיין כדי לערער את משקלה של עדותו, במיוחד נוכח הודאותיו של המערער עצמו, המצביעות על מודעות לאופי המפוקפק של פעילותם. לפיכך, השופט סבור כי די בראיות שהוצגו לצורך דיון המעצר. בשאלת חלופת המעצר מציע השופט כי ניתן יהיה לשחרר את המערער להסדר חלופי, אך זאת בכפוף לתנאים מסוימים. על המערער להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה מפורטת המתווה את החלופה המוצעת, שיש בה כדי לתת מענה מספק למסוכנותו של המערער, לסכנת הבריחה, ולהבטיח שלא יהיה קשר עם מוחמד. זאת, בהתחשב בנסיבות שהשתנו ומוחמד אינו מערער על צו המעצר שלו. ניתן לשקול מחדש גם את דרישתו של בית המשפט המחוזי למרחק פיזי בין המערער לבין מוחמד, לצד האפשרות לשינוי התנאים הכספיים הכרוכים במעצר החלופי. ככל שהמערערת תבחר לממש אפשרות זו, דחיית הערעור תהיה מותנית ביישום מוצלח של הוראות אלה. החלטה זו ניתנה היום, 11 ביוני 2012.