ע"פ 6877/95
פסק-דין עליון
תקציר
בית המשפט העליון דחה ערעור על הרשעתו וגזר דינו של גבר שהודה בשורה של עבירות, בהן מעשה מגונה, איומים ותקיפת אשתו. המערער טען כי הודה באשמה מתוך אמונה מוטעית שהתביעה תמליץ על עונש מאסר ספציפי. בית המשפט לא מצא טעם בטענה זו, שכן עצם אמירת התביעה בתמליל לא תאמה את פרשנותו של המערער. בית המשפט דחה גם את הטענות בדבר התערבותו הפעילה של השופט במשא ומתן, והדגיש כי הודאתו של המערער נבעה מהערכת סניגורו. בהיעדר ראיות להתערבות שיפוטית, אישר בית המשפט את ההרשעה. זאת ועוד, חומרת העבירות, שהתאפיינו בהתעללות ממושכת ובתקיפה מינית, לא הצדיקה התערבות בעונש. גם הדו"חות המקצועיים על מצבו הנפשי של המערער ועל מערכת היחסים הזוגית ההפכפכה המתמשכת תמכו בסבירות גזר הדין. לפיכך, אישר בית המשפט הן את הכרעת הדין והן את גזר הדין, ומצא כי העונש מתון והולם בנסיבות העניין.
חקיקה מקושרת
ע"פ 6877/95 יוסף גולן נ' מדינת ישראל, עליון (6.5.1997)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.