סע"ש 14277-10-14

תקציר

הנתבעת במקרה זה ביקשה לדחות על הסף תביעה נגדם בעילה של חוסר עילה וחוסר יריבות וכן היעדר סמכות עניינית. כן טענו לחסינות לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין. התובעת, עובדת לשעבר, תבעה את הנתבעת לפיצוי בגין נזק לא ממוני ושעות נוספות שלא שולמו, בטענה כי הנתבעת, כמעסיקה לשעבר, הפרה את החובות המגיעות לה על פי דיני העבודה. בית הדין לעבודה סירב לדחות את התביעה בנימוק של היעדר סמכות עניינית, בהמשך לפסיקה קודמת שקבעה כי בית הדין לעבודה הוא הפורום המתאים לדון בתביעות הקשורות ליחסי עבודה, גם אם הן מוגשות נגד נושאי משרה אצל המעסיק. עוד קבע בית הדין כי התביעה, אף שהיא מבוססת על עילת תביעה אישית, נבעה מיחסי העבודה של התובע ומזכויותיו על פי דיני העבודה, ועל כן היא בסמכותו של בית הדין לעבודה. כמו כן, בית המשפט מצא כי טענת הנתבע לחסינות כעובד ציבור לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין אינה יכולה להיעתר בשלב זה. בית המשפט קבע כי סעיף זה חל רק על תביעות המבוססות על דיני הנזיקין, בעוד שהטענה הנוכחית מעוגנת בדיני העבודה. גם אם יקבל בית המשפט את עמדת הנתבע כי התביעה מבוססת על נזיקין בלבד, יהיה על הנתבע להוכיח תחילה כי מעשיו נעשו במסגרת תפקידיו השלטוניים. שנית, יש להוכיח כי פעולות אלה לא נעשו "בכוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות לגרום לו". בית המשפט קבע כי מדובר בשאלות עובדתיות המחייבות הכרעה מלאה במסגרת התביעה עצמה ולא ניתן להכריע בהן באופן ראשוני. בנוסף, ציין בית המשפט כי הימנעותו של התובע ממסירת העתק מהתביעה לבא כוחו של הנתבע, כנדרש בתקנות הנזיקין, אינה מהווה סיבה מספקת לדחיית התביעה, שכן תכליתה של תקנה זו הושגה באמצעים אחרים – הרשות עצמה הנתבעת, למשל. לפיכך, נדחתה בקשת הנתבעת לדחייה על הסף ולהכרה בחסינות. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות בסך 2,500 ₪ בתוך 30 יום, והדיון המקדמי נקבע ליום 23.3.15, כאשר הנתבע נדרש להגיש כתב הגנה עד ליום 18.2.15.