ת"א 45532-11-19

תקציר

פסק הדין מקבל את התביעה בחלקה, ומורה לנתבעים לשלם לכל אחד מ-22 התובעים 3,320 שקל, ובסך הכל 73,040 שקל. מדובר בטיסה מאוחרת, שבוטלה על פי חוק שירותי תעופה, ששני הנתבעים לא פיצו אותה כראוי. הנאשם הראשון, שחדל להופיע בהליכים, נדרש לשלם סכום זה למרות הסיכוי הבלתי סביר לאכיפה. נתבע זה גם לא הצליח להוכיח את יישום אמנת מונטריאול לחסימת התביעה. הנתבע השני מוגדר כ"מארגן" לפי חוק שירותי תעופה ולכן הוא חב, למרות שאין לו הסכם ישיר עם התובעים. סעיף הפטור אינו ישים במקרה זה, בשל הימנעותם של הנתבעים מלהביא ראיות מספיקות לקיומו של "נסיבות חריגות". בעוד הנתבעים מילאו באופן חלקי את חובותיהם בנוגע לסיוע במזון, הם לא סיפקו כראוי לינה, תקשורת או מידע על זכויות הנוסעים. כך, נפסקים לכל תובע פיצויים סטטוטוריים בסך 1,320 ₪ ופיצויים לדוגמה בסך 2,000 ₪. מדובר בסך כולל של 3,320 שקל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הטיסה. תביעות בגין נזקים כספיים ונפשיים נוספים נדחות, כמו גם תביעות בגין הוצאות נסיעה. הנתבע השני זכאי לשיפוי מצד שלישי בגין כל תשלום שבוצע, ולתובעים נפסק שכר טרחת עו"ד בסך 9,000 ₪ והוצאות בסך 1,500 ₪ למעידים. השופטת, בהתייחסה לפסק הדין מיום 16.3.2023, מציינת את היעדרם של שני הצדדים.