ת"א 1003/07

תקציר

המחלוקת היא על פרשנותם של שני חוזים - הסכם מכר משנת 1972 ותקנון בית משותף משנת 1977 - ואשר האחד גובר על השני בנוגע לזכויות להמשך בנייה על חלקת קרקע ברמת השרון. בהסכם משנת 1972 בין המוכר הנתבע לבין הרוכשים התובעים נקבע כי כל אחוזי הבנייה שנותרו לאחר בניית בית הנתבעת יהיו זמינים לקונים בלבד. הרוכשים תבעו את המוכר על הזכויות הבלעדיות בכל אחוזי בנייה נוספים לאחר שגילו כי המוכר מתכוון לנצל אחוזים אלה. הנתבעת טענה כי תקנון 1977 מבטל את ההסכם הקודם וכי זכויות הבנייה הנוספות הן רכוש משותף או לכל הפחות שייכות לה. בית המשפט פסק לטובת התובעים, בקובעו כי לשונו הברורה של ההסכם משנת 1972, לצד נסיבות המקרה, העניקו לרוכשים את יתרת זכויות הבנייה, לרבות תוספות עתידיות. יתר על כן, התקנון המאוחר לא סתר במפורש את הסכם המכר, וויתור על זכויות בנייה צריך להיעשות באופן ברור. לפיכך, קבע בית המשפט כי התובעים הם הבעלים הבלעדיים של זכויות הבנייה הנוספות והורה לנתבעת לכסות את הוצאות התובעים, לרבות שכר טרחת עורך דין.