הפ"ב 39793-01-12

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של פסק הדין בה"פ 39793-01-12 לוקס ואח' נ' קוגן** **1. מבוא והליך הבוררות:** פסק הדין עוסק בבקשה לביטול פסק בוררות שניתן על ידי הרכב של שלושה בוררים. הבוררות התנהלה במתכונת "זבל"א" (זמן בורר ללא אגרה), כאשר כל צד בחר בורר מטעמו (הרב שיינמן מטעם המבקשים והרב פרבשטיין מטעם המשיב), והבורר השלישי (הרב נוסבוים) מונה בהסכמת שני הצדדים. פסק הבוררות ניתן בדעת רוב של שני בוררים, בעוד הבורר מטעם המבקשים, הרב שיינמן, כתב דעת מיעוט. **2. עילות לביטול פסק בוררות - סעיף 24 לחוק הבוררות:** הבקשה לביטול פסק הבוררות התבססה על מגוון עילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 ("החוק"). העילות העיקריות שנדונו הן: * **סעיף 24(2) - "הפסק ניתן ע"י בורר שלא נתמנה כדין":** טענה זו נדחתה. בית המשפט קבע כי אין די בכך שבורר אחד (הרב פרבשטיין) יאמץ את עמדת הבורר השני (הרב נוסבוים), כל עוד לא הוכח באופן חד-משמעי כי הוא "ביטל עצמו מראש". כמו כן, נדחתה טענת המבקשים כי מינוי הבוררים נעשה "בעורמה" בשל היכרותם עם בית דין בו מכהן גיסו של המשיב. נקבע כי המבקשים לא העלו טענה זו בהזדמנות הראשונה, ולאחר שהיו מודעים לעובדות, המשיכו בהליך הבוררות. * **סעיף 24(3) - "הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות":** עילה זו התקבלה ביחס להוראה בפסק הבוררות שמנעה מהמבקשים לתבוע את חברת "מריל לינץ'". בית המשפט קבע כי פרשנות המשיב למונח "וכל המסתעף מכך" בהסכם הבוררות הייתה מרחיקת לכת, וכי סמכות הבוררים אינה יכולה למנוע מבעל דין גישה לערכאות. * **סעיף 24(4) - "לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו":** עילה זו נדחתה ברובה. בית המשפט קבע כי המבקשים קיבלו הזדמנות נאותה להציג את טענותיהם וראיותיהם, גם אם תוצאת ההכרעה לא הייתה לרוחם (למשל, דחיית חוות דעת גרפולוגים). בנוגע לדחיית חוות דעת מומחים בנוגע לייפוי הכוח, נקבע כי הדבר נבע מעיתוי הגשתם המאוחר, ולא מפגם בהליך. * **סעיף 24(5) - "הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו":** עילה זו התקבלה ביחס לסוגיית "קרן הנאמנות". בית המשפט קבע כי אף שהנושא עלה לדיון, הבוררים לא הכריעו בו באופן מפורש, וזאת בניגוד לכלל ההלכתי של "מצוה לקיים דברי המת", שבענייננו התקיימו התנאים להחלתו. * **סעיף 24(6) - "הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן":** עילה זו נדחתה. בית המשפט קבע כי אף שדעת הרוב בפסק הבוררות לא נימקה את החלטתה, שטר הבוררות פטר במפורש את הבוררים מחובת ההנמקה. כמו כן, נדחתה טענת המבקשים כי חלה חובת הנמקה מכוח ההלכה או מכוח "עושק" בשטר הבוררות. * **סעיף 24(9) - "תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור":** עילה זו התקבלה, כמפורט לעיל, ביחס להוראה המונעת מהמבקשים לתבוע את "מריל לינץ'". בית המשפט קבע כי פגיעה בעקרון הגישה החופשית לערכאות מהווה פגיעה בתקנת הציבור. * **סעיף 24(10) - "קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד":** עילה זו לא התקבלה כעילה עצמאית לביטול הפסק כולו, שכן הפגמים שנתגלו (חוסר סמכות וחוסר הכרעה) כוסו על ידי עילות אחרות. * **סעיף 24(1) - "לא היה הסכם בוררות בר תוקף":** טענה זו זונחה על ידי המבקשים. **3. עקרונות משפטיים וחידושים:** * **מעמדו של בורר בזבל"א:** בית המשפט הדגיש כי בוררות זבל"א לפי החוק הישראלי מחייבת נאמנות ואובייקטיביות של כל הבוררים כלפי כל הצדדים, בדומה לכל בורר אחר. אין לייחס משקל עודף לבורר שנבחר על ידי צד מסוים, אלא יש לתת משקל שווה לכל אחד מהבוררים, בהתאם לסעיף 30 לחוק הבוררות. ההבחנה בין בוררות זבל"א במשפט העברי (דומה לוועדה פריטטית) לבוררות זבל"א לפי החוק (בוררות לכל דבר ועניין) הובהרה. * **התנהלות הבוררים והזדמנות נאותה:** בית המשפט בחן בקפידה את טענות המבקשים בדבר פגיעה בזכותם להליך הוגן. נקבע כי הסכמת הצדדים לבוררות, אף שהובאו בפניהם טענות בדבר קרבה, אינה פוטרת את הבוררים מחובת ההגינות, אך במקרה זה, שתיקת המבקשים לאורך זמן לאחר היוודע להם ה"פגם" (כביכול) של היכרות הבוררים עם בית דין מסוים, הובילה לדחיית הטענה. * **ההכרעה בראיות ושיקול דעת הבוררים:** בית המשפט אישר את שיקול הדעת של הבוררים לדחות חוות דעת מומחים, גם אם הן בדעת רוב, ובלבד שהדבר נעשה במסגרת שטר הבוררות. הדגש הושם על כך שהבוררים אינם כפופים לחוות דעת מומחים, אלא רשאים להפעיל שיקול דעתם. * **חובת ההנמקה:** נקבע כי הוראה בשטר הבוררות הפוטרת את הבוררים מחובת ההנמקה גוברת על הדין הכללי (לרבות החובה ההלכתית, במקרים מסוימים), אם לא הוכחה עילת עושק בשטר הבוררות. * **סמכות הבוררים ופגיעה בתקנת הציבור:** בית המשפט קבע כי הוראה בפסק בוררות המונעת מבעל דין להגיש תביעה לערכאות משפטיות, כאשר אין בכך איסור הלכתי, מהווה פגיעה בתקנת הציבור ובזכות היסוד לגישה חופשית לבית המשפט. זוהי דוגמה לחידוש בפסיקה, המרחיבה את ההגנה על זכות זו במסגרת ביקורת שיפוטית על פסקי בוררות. * **אי-הכרעה בסוגיות מהותיות:** כאשר סוגיה מהותית, כגון הציווי לייסד קרן נאמנות, מובאת בפני הבוררים אך אינה מוכרעת במפורש בפסק הדין (גם אם הוא לא מנומק), הדבר יכול להקים עילת ביטול לפי סעיף 24(5) לחוק. הדבר מבליט את הדרישה שלא רק לדון, אלא גם להכריע בכל עניין שנמסר להכרעת הבוררים. * **הגשת "הבהרה" לאחר פסק דין:** בית המשפט קבע כי לאחר מתן פסק בוררות, אין לבוררים סמכות לשנותו או לפרשו, אלא רק במסגרת סעיף 22 לחוק הבוררות (תיקון פליטת קולמוס וכו'). בקשה להבהרה שאינה עומדת בקריטריונים אלו, או בקשה המשנה מהותית את הפסק, תידחה. הסמכות להחזיר את הפסק לבורר לצורך השלמה נתונה לבית המשפט. * **השפעת הדין הדתי על הליכי בוררות:** פסק הדין מבהיר כי כאשר צדדים בוחרים בבוררות לפי דין תורה, הדבר רצוי, אך כאשר בוררות זו באה בפני בית משפט אזרחי לצורך ביטול או אישור פסק, הדיון ייערך לפי דיני הבוררות האזרחיים, לרבות דרישת ההנמקה (אם לא הוסכם אחרת). * **ביטול חלקי של פסק בוררות:** בית המשפט השתמש בסמכותו לפי סעיף 26(ב) לחוק הבוררות, המאפשר ביטול חלקי של פסק, תוך החזרת חלק מהעניינים להכרעה בבוררות מחודשת (בפני הרכב חדש, תוך דרישת הנמקה מפורטת). הדבר מהווה כלי משפטי חשוב לשמירה על חלקים תקינים של פסק בוררות, תוך תיקון הפגמים המהותיים. **4. סיכום המסקנות:** בית המשפט ביטל חלקים מסוימים מפסק הבוררות, ובהם ההוראה המגבילה את התביעה נגד "מריל לינץ'" וההחלטה הנוגעת להקמת קרן נאמנות, תוך החזרת עניין קרן הנאמנות להכרעה מחודשת בפני בוררים חדשים. יתר חלקי הפסק אושרו. ההוצאות חולקו, עם חיוב המשיב בהוצאות מסוימות בגין הגשת בקשת "הבהרה" שנדחתה. פסק הדין מדגים את האיזון המורכב בין כיבוד הסכם הבוררות וסופיות ההכרעה השיפוטית, לבין הצורך להגן על עקרונות הצדק הטבעי, הגישה לערכאות, וההכרעה המהותית בכל המחלוקות.