תמ"ש 65304-02-19

תקציר

פסק הדין משרטט מקרה מורכב הנוגע לרכישת בית והמחלוקת על הבעלות בו. הבית נרכש על ידי הנתבעים, אך התובע, שתרם סכום כסף משמעותי לרכישה, טען כי הנתבעים החזיקו את הבית בנאמנות עבורו. בית המשפט נדרש לקבוע את חלקו של התובע בבית, שכן לא הייתה מחלוקת כי הזכויות בנכס נרשמו על שם הנתבעים. לאחר בחינת חומר הראיות, מצא בית המשפט כי התובעת מימנה 37% ממחיר רכישת הבית, כולל עלויות שיפוץ. טענת התובע כי הנתבעים החזיקו את חלקו בבית בנאמנות הייתה מוצדקת, שכן בית המשפט קיבל את טענתו כי מפאת גילו לא יכול היה לרשום את הנכס על שמו או לקבל משכנתא. זאת ועוד, ראיות מקבילות מהליך אפוטרופסות תמכו בטענת התובע כי בכוונתו לרכוש במשותף את הבית לרווחת בתו חסרת הישע. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעת כי היעדר הסכם בכתב צריך להביא לדחיית התביעה, שכן דרישת הכתב בעסקאות מקרקעין הוקלה לאורך השנים. הסתמכותו העצומה של התובע על הבטחת הנתבעים, יחד עם מעשיו במכירת ביתו ובשיפוץ הבית החדש, הצדיקו סטייה מהדרישה הכתובה. בסיכומו של דבר, פסק בית המשפט לטובת התובע וקבע כי חלקו בבית עומד על 37%, בעוד שחלקם של הנתבעים נקבע על 63% המתחלקים ביניהם שווה בשווה. הנתבעים חויבו בהוצאות התובע שנגרמו לו במהלך ההליך, בסך 30,000 ₪.