ת"א 40653-05-12

תקציר

בית המשפט החליט לבטל את העיקול בנכס המדובר. התובעת, שטענה לבעלות משותפת בנכס, לא הצליחה להביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה. נטל ההוכחה נשען על חוסר יכולתה של התובעת להציג ראיה מהימנה לכאורה לעילת התביעה, שהמסמכים הרבים שנחתמו על ידה לאחר חתימת ההסכם סתרו. בנוסף, טענתה כי סמכה על הנתבע באופן משתמע ולא הבינה את המסמכים עליהם חתמה הייתה חלשה, מה גם שהיא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין בעת החתימה. עוד מצא בית המשפט כי השיהוי של התובעת בהגשת תביעתה בעקבות גילוי המעשים הנטענים, יחד עם היעדר כל הסבר סביר לשיהוי זה, פעלו לרעתה. בית המשפט בחן ודחה את טענות התובע בדבר החשש מפני נטל ביצוע פסק הדין. התובע חשש כי הנתבע יפנה לבנקים למימון בניית בתים וישתמש בנכס כבטוחה. עם זאת, עדותו המהימנה של הנתבע הצביעה על בעיה תזרימית זמנית עקב פרויקט בנייה מתמשך, והנכס היה חיוני להבטחת הלוואה. בית המשפט קיבל טענה זו וקבע כי אין חשש להכביד על ביצוע פסק הדין. כמו כן, בית המשפט שקל את עיתוי הבקשה ומצא כי השיהוי של התובעת בהגשתה מעיד על השלמה עם המצב. בית המשפט דחה גם את הטענה בדבר גובהה הגבוה של התביעה, בקובעו כי היא אינה מבוססת. בבחינת מאזן הנוחות מצא בית המשפט כי ביטול העיקול יגרום פחות נזק לתובע מאשר שמירתו תגרום לנתבע. פרויקט הבנייה הקרוב של הנתבע והצורך להשתמש בנכס כדי להבטיח מימון עבורו גברו על פוטנציאל הנזק לתובע. לפיכך, צו העיקול היה בלתי מידתי ומיותר. בעקבות זאת פסק בית המשפט לטובת הנתבע, ביטל את העיקול והורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 3,000 ₪ בתוך 30 יום.