עת"מ 310/09

תקציר

פסק הדין דן ברוחבו של כביש הסמוך לאדמתו של פרח, שהוא הנושא המרכזי בשתי עתירות. הוועדה המקומית טוענת כי רוחבו של הכביש הוא 20 מטרים, בהתבסס על תוכנית מנדטורית המצויה בארכיון המדינה, ואילו פרח טוען כי רוחבו 16 מטרים, בהתבסס על העתקי התכנית שבידי מוסדות התכנון והבנייה. השופט מסכים עם פרח כי אכן רוחבו של הכביש הוא 16 מטרים, כפי שהחליטה ועדת הערר, ואינו רואה עילה להתערב בהחלטה סבירה זו. כמו כן, השופטת מדגישה כי התכנית התקפה היא זו המוחזקת במשרדים הקבועים בחוק, שבמקרה זה רוחבה 16 מטרים, וכל שינוי ברוחב הכביש צריך להיעשות בהליכי תכנון מתאימים. השופט בוחן גם את עתירת פרח בנוגע להחלטת ועדת הערר בדבר קיומו של אינטרס ציבורי במקרקעין וסגירה חלקית של קומת העמודים. השופט קובע כי החלטת ועדת הערר הייתה חוקית, שכן לוועדה המקומית שיקול דעת לסרב להיתר בנייה גם אם הבקשה תואמת את התכנית החלה, במיוחד כאשר הבנייה עלולה לפגוע בציבור. באשר לחלונות הראווה ואי פסיקת הוצאות, השופט מצדד בקביעת ועדת הערר כי הם הוקמו ללא היתר וכי יש לדחות את טענות פרח והוועדה המקומית בעניין זה. השופט מחליט שלא להתערב בהחלטת ועדת הערר שלא לפסוק הוצאות לפרח, למרות הביקורת על התנהלותה של הוועדה המקומית, ודוחה את שתי העתירות. כל צד נדרש לשאת בהוצאותיו.