ת"א 40351-07-20

תקציר

על בית המשפט להחליט האם סעיף 22 להסכם משתמש הוא מפלה ומבוטל. הסעיף המדובר קובע כי כל המחלוקות בין הצדדים ייפתרו בבוררות על פי כללי הבוררות הצרכנית של איגוד הבוררות האמריקאי, והוא כפוף לחוקי אריזונה. הנתבעת, תאגיד גלובלי, טוענת כי לא מדובר בסעיף מפלה, בעוד התובעת טוענת שכן. בית המשפט מצדד בתובע וקובע כי הסעיף אכן מפלה ולכן בטל. השופטים קובעים כי הסכם המשתמש הוא חוזה אחיד - תנאיו נקבעו באופן חד צדדי על ידי הנתבעת, ונועדו לשמש מסגרת קבועה לכל לקוחותיה. התובע, על אף שהוא מנהל עסקים באמצעות שירותי הנתבעת, הוא אדם פרטי, ולכן נחשב לצרכן בעיני החוק. הסעיף מפלה משום שהוא מגביל את יכולתו של התובע להבין את תנאי העסקה, יוצר יתרון בלתי הוגן לנתבע ומעמיק את פער הכוחות בין הצדדים. יתר על כן, תלותו של התובע בשירותי הנתבע היא כזו המצמצמת את יכולתו לנהל משא ומתן על תנאי ההסכם. ברירת הדין ותניית הבוררות אינן יכולות אפוא לעמוד, ויש להחליפן בדין הישראלי. השופטים מתייחסים גם למקרים נוספים התומכים בדעה זו, ובהם מקרה של תאגיד זר ועסק קטן. בקשת הנתבע נדחית, והנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות בסך 5,000 ₪, שכן סיבוכיו המיותרים של הנתבע עיכבו משמעותית את ההליכים.